האם אני אלכוהוליסט/ית?

”ברגע שאתם צריכים לצמצם את השתייה, יש לכם בעיית שתייה.”

זה ציטוט טוב, אבל הוא לא בהכרח הוגן. אפשר להיות שותה בעייתי/ת ולא לסבול מ הפרעת שימוש באלכוהול. עם זאת, לשאול את עצמך ׳האם אני אלכוהוליסט/ית?׳ זו דרך סבירה להתחיל שיחה עם עצמך על השתייה שלך.

השלב הבא הוא להבין אם יש לך בעיית שתייה או התמכרות. בשני המקרים צריך לטפל בזה, אבל הצעדים שעושים שונים בכל אחד מהם.

שותה בעייתי/ת

אם את/ה אדם ששותה 4-5 משקאות (4+ לנשים; 5+ לגברים) במשך שעתיים, זה נחשב ׳בולמוס שתייה׳. זה די נפוץ, ואחד מכל שישה מבוגרים באמריקה מדווח על בולמוס שתייה פעם בשבוע או ארבע פעמים בחודש.

שתיית בולמוס היא בעייתית – ולפעמים קטלנית – אבל בדרך כלל היא לא מעידה על התמכרות או תלות בחומר. שותים בבולמוס נוטים להיות גברים ובגילאי 18-34, אבל אין להם תלות.

תלות באלכוהול מוגדרת בעיקר לפי היעדר החומר. מי שיש לו תלות מרגיש לא שלם או ׳בכאב׳ בלעדיו. גם אז, תלות לא אומרת בהכרח שיש לאדם התמכרות, אלא רק שהוא סובל מתלות. בדרך כלל אחרי זה מגיעה התמכרות לאלכוהול, אבל זה לא תמיד כך.

עבור שותים שאינם סובלים מתלות (כלומר חרדה בלי אלכוהול או מ שלל תסמיני הגמילה), נראה שהבעיה היא שימוש לרעה באלכוהול ולא הפרעה או התמכרות.

תלות באלכוהול

תלות באלכוהול היא בדרך כלל תגובה פיזיולוגית לחומר. בלעדיו, אדם לא מצליח לתפקד, להגיע לפגישות, לעבודה או לאירועים חברתיים בלי אלכוהול. אצל אנשים רבים זה מתפתח להתמכרות, אבל זה לא תמיד כך. מי שסובלים מתלות באלכוהול מחפשים להרגיש ׳נורמליים׳, לא בהכרח לברוח או להתקהות.

תלות באלכוהול היא עניין של חוסר יכולת לתפקד בלי אלכוהול. מה שמבדיל אותה מהתמכרות – ואפילו משותים בעייתיים – הוא שבדרך כלל אין כאן שתייה מופרזת מדי שבוע או חוסר יכולת להפסיק לשתות. הכוונה היא שצריך את זה כדי לעבור את היום, כמו שאנשים רבים צריכים כוס קפה, אחרת הם סובלים מכאב ראש או פשוט לא מצליחים להישאר ערניים.

דמויות בולטות רבות תיארו את הקשר שלהן עם האלכוהול כתלות ולא כהתמכרות.

עבור מכורים, כמעט בלתי אפשרי להסתפק במשקה אחד או להגיע לתחושה של נורמליות. אצל מי שסובלים מהפרעת שימוש באלכוהול, מערכת התגמול במוח חוברה מחדש כך שהאלכוהול נתפס כצורך קריטי לבריאות כמו מים.

זו הסיבה שמי שסובלים מהתמכרות נוטים להתפרץ ולהשאיר אחריהם שובל של כאוס. קשה לנהל שיחה רציונלית עם מישהו שמרגיש כאילו הוא גוסס מצמא ומרעב.

האם אני אלכוהוליסט/ית?

מבחן הלחץ לאלכוהוליזם הוא להישאר בפיכחון למשך 24 שעות ולבדוק איך מרגישים. מי שמכורים חווים תסמיני גמילה כבר שש שעות אחרי המשקה האחרון.

מי שיש להם תלות עלולים לחוות תסמינים דמויי גמילה, אבל אולי לא את הדחפים העצומים שמי עם הפרעת שימוש באלכוהול (AUD) חווה. מי ששותה בבולמוס באופן חצי-קבוע עלול לסבול מחמרמורת, אבל בלי רצון חזק לחומר.

כתזכורת זהירות, 24 שעות בלי אלכוהול לא אומרות שאין לך התמכרות. יש מכורים רבים שעברו תקופות ארוכות של פיכחון כדי לשכנע את עצמם שאין להם בעיה.

גורם שתמיד כדאי לקחת בחשבון הוא איך מבלים את הזמן הזה. אצל מכורים רבים זו מחשבה שממלאת הכול: מתי אפשר לשתות שוב. אז יודעים שמדובר בחיבור מחדש של המוח.

מלבד זה, הנה כמה שאלות שיעזרו לך לבדוק אם את/ה אלכוהוליסט/ית.

1. האם את/ה רוצה להפחית בכמות שאת/ה שותה, אבל לא מצליחים להפסיק?

2. האם את/ה שותה אלכוהול למרות ההשלכות השליליות?

3. האם את/ה שותה יותר ולזמן ארוך יותר ממה שהתכוונת?

4. האם יש לך באופן קבוע דחפים לאלכוהול?

5. האם את/ה מארגן/ת את לוח הזמנים סביב הזמן שבו אפשר לשתות (לעיתים קרובות תוך ויתור על תחביבים או זמן עם יקיריך)?

תשובה חיובית על אחת מהשאלות האלה מעידה על אלכוהוליזם (או AUD). למרבה המזל, יש צעדים שאפשר לנקוט כדי להתפיכח ולהישאר פיכח/ה.

טיפול באלכוהוליזם

עבור אנשים רבים, הטיפול בהפרעת שימוש באלכוהול מתחיל בשיקום. השיקום יכול להקל על תופעות הגמילה מאלכוהול, ובכך להפוך אותך ל פחות מועדים להישנות בימים הראשונים של הפיכחון. עם זאת, יש לא מעט אנשים שעוברים את הדרך לפיכחון בשיניים חשוקות.

משם, לרוב ממליצים לאלכוהוליסטים להגיע למפגשים או לטיפול כדי לדבר על הבעיה העמוקה שגרמה לשתייה. אצל אנשים רבים זה כאב שהם מנסים לטשטש באלכוהול, ועל הכאב הזה צריך לעבוד ולא להתעלם ממנו.

מעל הכול, חשוב שברגע שהתחייבת להתפיכח, תישאר/י בפיכחון.