תהליך ההישנות וההחלמה

”הישנות היא חלק מתהליך ההחלמה.” כולנו כבר שמענו את המשפט הזה, נכון? חלק מאיתנו אפילו אמרנו אותו בעצמנו, אבל מה הוא אומר? האם הוא אומר שעלינו לצפות להישנות? לשאוף אליה באופן פעיל? האם זה נחשב כישלון או התקדמות, כי זה ”חלק מהתהליך”? אם אני לא חווה הישנות, האם זה אומר שאני מפספס/ת שלב מפתח בהחלמה? לא; בהחלט לא.

האם המשפט הוא רק משהו שחברים ומשפחה המציאו כדי לרכך את מכת ה”אשמה” למכורים? במילים אחרות, האם זה ביטוי מרגיע שנועד פשוט למנוע ממכורים להסתחרר שוב מחוץ לשליטה? זה כנראה חלק מהעניין, אבל בהחלט לא כל הסיבה.

לומר שהישנות היא חלק מההחלמה זה קצת מונח מטעה. פיכחון הוא הימנעות מאלכוהול או מכל חומר שאת/ה מעדיף/ה. הישנות אצל אדם פיכח/ה פירושה שימוש באותם סמים ואלכוהול. כלומר הישנות היא ההפך הגמור מפיכחון, ולכן לומר שהאחד הוא חלק מתהליך השני לא ממש הגיוני; זה כמעט כמו לומר ש”נשירה מבית ספר לרפואה” היא חלק מהתהליך להפוך לרופא/ה.

אז למה בכלל משתמשים במשפט הזה?

כי למרות ששני המושגים (הישנות והחלמה) מוציאים זה את זה, המשפט אינו שגוי. רוב האנשים שפיכחים – ופיכחים כבר שנים רבות – חוו הישנות בשלב כלשהו. עם זאת, ההישנות שימשה תזכורת למכורים במקום מדרון חלקלק חזרה להתמכרות. רבים מאלה שחווים הישנות חוזרים חזקים יותר. נכון, הם מאפסים את תאריך הפיכחון, אבל הכימיה במוח שלהם הגיעה לאיזון, והם כבר לא מסתכלים אחורה על התקופה עם סמים כעל חוויה חיובית.

אבל האם זה אומר שצריך הישנות כדי להחלים? לא, ואם בכל זאת חווית הישנות, אל תרגיש/י אשמה או בושה; כדאי להבין מה עשית ולהמשיך קדימה.

להפסיק לשתות, להתחיל במשהו אחר

כל מכור/ה מאחל/ת שאפשר יהיה לרפא את המחלה, אבל אי אפשר. להפוך לפיכח/ה זה לא משהו ש”מסתיים”, זה ממשיך כמאבק לכל החיים. וזו המשמעות של ”הישנות היא חלק מתהליך ההחלמה”. במהלך החיים תרגיש/י שפל, בדידות, או תסתכל/י אחורה על ”הימים הטובים” עם משקפיים ורודים. הגורמים האלה עלולים להוביל להישנות.

אם אפשר היה להימנע לגמרי ופשוט להישאר פיכח/ה, החיים היו הרבה יותר קלים, אבל זה כמעט אף פעם לא מסתדר ככה. עם זאת, יש הבדל בין הישנות שמשמידה את ההתקדמות ויוצאת משליטה, לבין הישנות שנגרמת מרגע של חולשה ומחזירה אותך לנתיב הפיכחון.

אם ההישנות גורמת לירידה מלאה חזרה לשגרה של סמים ואלכוהול, אז רופאים ועמיתים רבים מסכימים שהאדם הזה עדיין לא היה מוכן להיות פיכח/ה. לעומת זאת, אצל אלה שחווים הישנות ובמקום לשקוע בהרגלים ישנים חוזרים לפיכחון עם מוטיבציה חדשה, ההתקדמות שלהם לא אבדה להישנות, היא התחזקה.

זה נפוץ מדי שאנשים נזכרים ב”ימים הטובים” — עם דגש על ”טובים”. כולנו זוכרים ארוחה או פינוק שאהבנו בילדות, אבל כשמנסים אותם כמבוגרים מגלים שהם בכלל לא טובים כמו שזכרנו. במובן מסוים, הישנות דומה לזה: המוח אומר לנו מה אנחנו צריכים, ואנחנו נכנעים. עם זאת, אם יש לך נחישות ואת/ה מחויב/ת להישאר פיכח/ה הפעם, הישנות יכולה להיות הזרז לחדש את המחויבות שלך בהתלהבות.

השתמש/י במונה פיכחון כדי לחשב

מחקרים רבים קשרו את משך ההימנעות להחלמה, לבריאות ולהישנות. מה שהם מצאו הוא ש אנשים שפיכחים זמן ארוך יותר נוטים פחות להישנות. לדוגמה, אנשים שפיכחים פחות משנה נוטים יותר להישנות. למעשה, שניים מכל שלושה מבוגרים יחוו הישנות אם הם פיכחים פחות משנה.

בינתיים, שיעור ההחלמה אצל אנשים שעוברים שנה של פיכחון עולה ליותר מ-50%. (NIH, 2007). זה הבדל משמעותי, במיוחד כשמביאים בחשבון ש-90% מהאנשים בהחלמה חוו ”לפחות מעידה קלה עד בינונית אחת” (Psychology Today, 2012).

במילים אחרות, למרות שהם הפכים, נראה ש”הישנות” קשורה באופן מהותי ל”החלמה” של אנשים רבים, אבל לא של כולם. וגם אם תמיד כדאי לצאת לדרך עם כוונה להישאר פיכח/ה ללא הגבלת זמן, הישנויות קורות, וזה לא אומר שצריך פשוט לוותר. לעיתים קרובות אנחנו לומדים יותר מהטעויות והכישלונות שלנו מאשר מההצלחות. אנחנו לא מחפשים להיכשל, אבל גם לא שוקעים בזה; אנחנו רואים מה אפשר ללמוד מכישלון, גדלים ומשתפרים.

שימוש באפליקציית מונה פיכחון (כמו I Am Sober) יכול לעזור לך להמשיך להימנע משתייה או להתחיל לזהות שיש בעיה. מונה פיכחון הוא יותר מספירה של חודשים, שבועות, ימים ושעות; זה לוח שנה מלא שיכול להראות לך כמה זמן עבר בין הישנויות. לדוגמה, אם את/ה מתחיל/ה לשים לב שהמרווח בין הישנויות הולך וקטן, ייתכן שצריך לחשוב מחדש על האסטרטגיה ו/או על קבוצת התמיכה כדי להיות פיכח/ה. לעומת זאת, אם את/ה מבחין/ה במגמה אחרת, שהחזקת מעמד 7 ימים, אחר כך 24, אחר כך 90, אפשר לראות את ההתקדמות ולהתחיל להבין איך ההחלמה השתפרה למרות ההישנויות.

זכור/י שסמים ואלכוהול משפיעים על המוח. לא רק על השיפוט ועל ההתנהגות, אלא גם על האיזון הכימי. כשאת/ה בוחר/ת להיות פיכח/ה, את/ה בוחר/ת לשכתב את המוח. ושכתוב הרגל קשה בדיוק כמו להתחיל הרגל חדש. די לחשוב כמה החלטות לשנה החדשה נשברות כבר בחודש ינואר. זה לא קל לשכתב את המוח, אבל מה שהמחקרים האלה מראים הוא שעם הזמן, זה כן נהיה קל יותר.