15 מיתוסים על התמכרות

התמכרות היא נושא מורכב, בעיקר בגלל מידע שגוי, ובמקרים מסוימים מידע מיושן. לדוגמה, קח/י את המונח ”אלכוהוליזם”. כמונח, אלכוהוליזם רחב ומעורפל באותה מידה. הוא משמש ככינוי כולל של הדיוטות להתמכרות לאלכוהול, לשימוש לרעה באלכוהול ולתלות באלכוהול --- שיכולים להיות תסמינים שונים. מי שתלוי באלכוהול יחווה תסמיני גמילה, בעוד שמי שמשתמש לרעה באלכוהול אולי לא יחווה גמילה, אבל ימשיך במודע לצרוך את החומר למרות ההשפעות השליליות המתמשכות.

גם בקהילה הרפואית קשה להסכים איך מאבחנים מישהו עם בעיית אלכוהול, וארצות הברית ובריטניה נבדלו במשך זמן רב. רק בחמש השנים האחרונות, המדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפשיות (DSM) איחד שני סוגים (תלות באלכוהול ושימוש לרעה באלכוהול) תחת המטרייה של הפרעת שימוש באלכוהול (AUD). גם ל-AUD יש שלוש רמות חומרה, בהתאם לשילוב התסמינים שלך, אבל אני סוטה מהנושא.

ככל שהמחקר ממשיך, ההתמכרות הולכת ונעשית יותר ויותר לא מובנת בקרב הציבור הרחב, אז הנה 15 המיתוסים המובילים על התמכרות.

1. התמכרות היא בחירה

בקלות במקום הראשון ברשימה, כי כל כך הרבה מכורים נתקלים בדיוט לא מודע שמעלה את השאלה, ”למה שלא פשוט תפסיק/י?”

הפרעת שימוש באלכוהול היא מחלהכרונית עם נטייה להישנות.

גנטיקה אמנם משחקת תפקיד, אבל חשוב לשים לב לגמישות המוח של כל אחד ואחת. יש אנשים שיכולים לשתות כוס קפה בשש בערב ולא להרגיש כלום, ואחרים שותים כוס באותה שעה ולא מצליחים לישון.

התמכרות לסמים משנה את החיווט במוח, ולוחצת על כפתור ה”סיפוק המיידי”. הרבה סמים הולכים צעד אחד קדימה ומדכאים קולטנים שונים במערכת העצבים המרכזית, כולל כאב. זה יכול לעורר תלות באופן מיידי, כך שאת/ה זקוק/ה לסם כדי לתפקד, באותו אופן שבו מי שאינו מכור עשוי לחוות רעב. את/ה נעשה/ית תלוי/ה בסם פיזית ומנטלית, ונדרש מאמץ רב כדי לעבור גמילה ולאזן מחדש את הכימיקלים במוח.

2. מכורים ראויים לחיות ברחוב

זאת מחשבה שלא אומרים בדרך כלל בקול, אבל הרבה אנשים מאמינים שמכורים שחיים מתחת לגשר הגיעו לשם בגלל אורח החיים שלהם. זה לא נכון. אף אחד לא גדל עם רצון להיות מכור.

הסתכלו על משבר האופיואידים. אופיואידים הם משככי כאבים, ורבים מהם ממכרים מאוד, ולכן דורשים מרשם. אבל אם אדם בריא נקלע לתאונת דרכים ומקבל מרשם למשככי כאבים, הוא יכול להתמכר. גרוע מזה, אם המרשם פג (או שהביטוח מפסיק לכסות אותו), והם מתחילים לעבור גמילה, הם יחפשו חלופה.

אנשים שמשתמשים בהרואין כמעט אף פעם לא מתחילים משם.

3. מכורים מגיעים מדיור לבעלי הכנסה נמוכה

בדרך כלל מכורים מגיעים למדרגת ההכנסה הנמוכה בגלל חוסר יכולת להחזיק עבודה, להמשיך לשלם שכר דירה ולממן את ההתמכרות.

אבל כדי להפריך את זה, מספיק להסתכל על People מגזין או לקרוא ביוגרפיה של סלבריטי. לא משנה מה רמת ההכנסה שלך, עדיין אפשר לסבול מהתמכרות, ורבים מתים ממנה.

4. גמילה תהפוך אותך לנקי/ה

גמילה היא מקום טוב להתחיל, אבל אי אפשר לצפות לפתור מחלה לכל החיים בתוכנית של 30 יום.

התמכרות היא מחלה כרונית עם נטייה להישנות --- לא וירוס חולף. עבור מכורים, זה מאבק של 24 שעות ביממה לעתיד הנראה לעין. מרכזי גמילה וקליניקות מועילים כדי להתחיל בדרך לפיכחון, אבל נדרשת מערכת תמיכה הרבה יותר גדולה כדי להחלים. צריך טיפול, קהילה, מפגשים ומשמעת יומיומית.

5. חייבים להגיע לתחתית

הרבה מכורים אכן מגיעים לתחתית, אבל זה לא אומר שהם צריכים להגיע לתחתית כדי להבין שיש להם בעיה ושצריך לקבל טיפול.

התחתית בדרך כלל הופכת את חייו של המכור, פשוט כי הם לא יכולים להרשות לעצמם את הסם, וכמה ימים בלעדיו יכולים לתת מספיק בהירות כדי להכיר בכך שיש בעיה. עבור חלק מהמכורים, רשימת יעדים יומית יכולה לעזור להכניס תכנון ”ארוך טווח” במקום להפעיל את הסיפוק המיידי של הסם. זה שימושי, כי דפוס נפוץ בקרב מכורים הוא שמה שמונע מהם להשיג את היעדים האלה הוא ההתמכרות.

עבור חלק מהאנשים, הרצון לבלות זמן עם הילדים הוא מה שצריך כדי להגיע לפיכחון. עבור אחרים, לראות איך הסם לוקח את חייהם של חברים הוא נקודת המפנה.

יתר על כן, אם את/ה חבר/ה של מישהו שאת/ה יודע/ת שסובל, אל תעלים/י עין עד שהוא יגיע לתחתית. תזכורות מתמידות עוזרות.

6. אפשר לרפא התמכרות

לא. קודם כול, גנטיקה אכן משחקת תפקיד, אבל התמכרות אינה ניתנת לריפוי. לחשוב שהיא כן, זה מה שגורם להרבה אנשים להחליף מגרה אחת באחרת. אם את/ה אלכוהוליסט/ית, לא תוכל/י לקחת לגימה אחת של יין ולהימנע מעוד.

עם זאת, זה כן נהיה קל יותר לניהול. התמכרות יוצרת חוסר איזון כימי במוח, שבו ”סיפוק מיידי” גובר על כל סוג של תכנון ארוך טווח. וארוך טווח יכול פשוט להיות לתכנן ללכת לסופר באותו ערב.

דניאל כהנמן ניסח את זה הכי טוב בספרו, לחשוב מהר, לחשוב לאט. החלק ה”מהיר” של המוח הוא החלק האימפולסיבי, חלק הסיפוק המיידי, שיכול לעזור לך לסטות מדרך של רכב מתקרב. החלק האיטי הוא זה שלוקח בחשבון את התקציב שלך בכל פעם שאת/ה קונה משהו או מקבל/ת החלטה שתשפיע על שאר היום. כי ההתמכרות נותנת לצד ה”מהיר” לשלוט, המוח צריך איזון. זה מאתגר בהתחלה, אבל זה נהיה קל יותר ככל שממשיכים לאזן.

עם זאת, צריך להתייחס למיתוס הבא…

7. תמיד תהיה/י מכור/ה

נכון שאי אפשר לרפא התמכרות, אבל לא תמיד יזהו אותך כמכור/ה. הרבה אנשים שמאובחנים עם מחלה סופנית מגדירים את חייהם לפי המצוקה. הם הופכים למי שהם בגלל המחלה, וזו יכולה להיות זהות כל כך חזקה ש--- אם בנס --- הם מחלימים, הם יכולים לשקוע בדיכאון; הזהות שבנו כבר לא קיימת, והם נשארים תוהים מה לעשות עם עצמם --- או איך להגדיר את עצמם.

באופן דומה, אף שהתמכרות היא מחלה כרונית עם נטייה להישנות שאי אפשר לשכוח, אין צורך להזדהות כנרקומן, מכור או אלכוהוליסט. הרבה אנשים משתמשים בזה כהזדמנות להגדיר את עצמם. לא להזדהות כ”מכור” אלא בשמם. לזכותם של אלכוהוליסטים אנונימיים, הם עושים את זה (במודע או לא) עם שורת הפתיחה, ”שמי (___) ואני אלכוהוליסט/ית.” את/ה קודם כול את/ה, והמחלה במקום השני.

8. תהיה לך הישנות

רוב האנשים אכן חווים הישנות, והפרעת שימוש באלכוהול אף מוגדרת כמחלה כרונית עם נטייה להישנות, אבל זה לא אומר שזה יקרה לך או ש”הישנות” היא תנאי כדי להגיע לפיכחון.

דבר/י בכל קהילת פיכחון או קרא/י כל סיפור פיכחון ותמצא/י מגוון תהליכי חשיבה כשמישהו חווה הישנות. אצל חלק, זה שהיו פיכחים X ימים וחושבים בטעות שהם יכולים להתמודד עם קצת. כמובן, ככה המוח שלנו לא בנוי. אם אדם יכול להתמכר למתאמפטמינים משימוש אחד, תאמין/י שמכור/ה בהחלמה ייפול/תפול ישר בחזרה למצב הקודם.

אחרים יורדים למטה. גם אם החיים שלהם הולכים טוב, יש שטן על הכתף שמציק להם, אומר להם שהם חסרי ערך, שהם עדיין לא יגיעו לשום מקום, שהם צריכים מנה אם הם רוצים לשרוד. אצל חלק מהאנשים זה יכול להחשיך מאוד, והמחשבות יכולות להפוך לאובדניות, וזה עוד סיבה למערכת תמיכה גדולה ורב־שכבתית. לא רק שיחת טלפון לספונסר, אלא מפגשי קהילה, טיפול אחד־על־אחד, חופש כדי להגיע לגמילה, שיחות עם חברים, אפליקציית פיכחון וכו'.

הישנות אינה בלתי נמנעת. עם זאת…

9. הישנות היא כישלון

הישנות אינה נדירה, ואין לראות בה כישלון. עצם ההכרה שיש בעיה היא דבר גדול. כמה מכורים מצאו את עצמם חיים ברחוב, מחליפים טובות כדי לממן את ההתמכרות, ולא הבינו עד כמה התלות שלהם החמירה?

גם אם יש הישנות, את/ה לא מתחיל/ה מאפס. הכרת בכך שיש בעיה, ולא משנה אם היית פיכח/ה 20 שנה, שנה אחת או שבוע אחד, את/ה לומד/ת. את/ה מזהה את הטריגר שגרם להישנות, ומכאן ואילך את/ה יודע/ת איך להתגבר עליו.

10. אי אפשר להסתיר את ההתמכרות

יש אנשים שמפחדים מהרעיון להודות שיש להם התמכרות. חלק מהאלכוהוליסטים מרגישים שכל העיניים עליהם בכל פעם שחברים רוצים ללכת לבר או שהמלצר שואל מה כולם ישתות. אם לספר לחברה הנוכחית שאת/ה בהחלמה זה נקודה רגישה, יש דרכים להסתיר את זה.

יש שמשתמשים בתירוץ ”אני הנהג התורן הלילה” או ”אני עושה ניקוי.” אבל חלק מוצאים דרכים יצירתיות עוד יותר להימנע מהתירוצים הרגילים. אם מלצר מגיע ושואל מה את/ה רוצה לשתות, אפשר לשאול איזה ויסקי יש להם, ואחרי שהם מקריאים את הבחירה, פשוט להרים אף ולומר, ”לא משנה, אשאר עם תה.”

11. כולם ישפטו אותך

בניגוד לנקודה הקודמת, יש אנשים שבוחרים לחגוג ולשתף בגלוי את אורח החיים נטול הסמים. עבור רבים, זו דרך מצוינת ליצור יותר אחריות מצדך. אם את/ה מגיע/ה לציוני דרך ומשתף/ת אותם ברשתות החברתיות, את/ה גם מאכזב/ת הרבה אנשים שעוקבים אחרי הסיפור שלך.

עם זאת, לרוב האנשים בהחלמה לא אכפת איך הם נתפסים. אנשים שאינם מכורים לא יבינו כמה קשה להפסיק את המגרה, כי אצלם זה לא דורש מאמץ. יש אנשים שטוענים (טענו), ”אני לא נותן לעצמי צ'יפ על כל יום שאני בלי הרואין. אני פשוט לא צורך הרואין,” אבל עבורם זו לא בעיה; זה לא דורש מאמץ. מכור/ה צריך/ה לעבוד במודע כל יום כדי להימנע. במיוחד בימים הראשונים, זה אימון מנטלי לכל שעות הערות --- ואם הגמילה גורמת לנדודי שינה, זה יכול להיות ממש 24 שעות.

היום, רוב האנשים לא שופטים מכורים, אלא חוגגים אותם. עצם ההודאה שיש בעיה מעידה על אופי ועל כוח. וחוץ מזה, אם אנשים היו הולכים לשפוט אותך על משהו, זה כנראה לא גרוע יותר מאשר כשהיית מסומם/ת --- פשוט לא היית מודע/ת לזה.

12. אפשר להיות מכור/ה מתפקד/ת

אם את/ה מכור/ה לחומר, החשיבה הרציונלית נפגעת. הכול נעשה כאמצעי למנה הבאה. חשיבה ”רציונלית” לא נכנסת לתמונה. ובכל זאת יש לימבו מוזר אצל חלק מהמכורים --- ובמיוחד אצל אלכוהוליסטים --- שבו הם מכירים בכך שהם צורכים חומר יותר ממה שבריא, אבל מאמינים שהישגים אחרים מספיקים כדי להצדיק המשך שימוש.

לדוגמה, מכור/ה יכול/ה לחיות ממשכורת למשכורת, ועדיין להחזיק עבודה. לכן הם מכריזים על עצמם כ”אלכוהוליסט/ית מתפקד/ת”. זה מיתוס. אין דבר כזה מכור/ה מתפקד/ת. התמכרות שמה אותך בעמדת נחיתות עצומה ואומרת שתמיד תהיה/י על סף קריסה. יש אנשים שיכולים לבצע את אותה משימה יום אחרי יום, אבל אם חלק אחד מהשגרה הרגילה משתנה --- נגיד, מעבירים אותם לקופה אחרת --- אז הם מתפרקים. גרוע מזה, בגלל תחושת הביטחון הכוזבת שהם מכורים מתפקדים, זה בדרך כלל מוביל לעזיבה סוערת ממקום העבודה במקום לאות לקבל עזרה.

13. רק סמים קשים ממכרים

סמים, אלכוהול, אוכל והרגלים (הימורים, פורנו) כולם ממכרים. רובם מזינים את הסיפוק המיידי שלנו; תוכנית תגמולים אנוכית.

אם מחברים אלקטרודות למרכזי ההנאה במוח, חולדות (וגם בני אדם) ימשיכו לעורר את עצמם. בספרו של דייוויד לינדן, The Compass of Pleasure, הוא מספר על ניסוי שבו אישה הפסיקה לטפל בהיגיינה האישית שלה והפסיקה לראות את המשפחה כדי להמשיך להעלות את העירור. גם כשביקשה מחברים לקחת ממנה את החוגה, היא לא הצליחה להתנגד.

שוב, התמכרות יוצרת חוסר איזון כימי במוח. במקום לראות את היעדים ארוכי הטווח, המוח ממשיך להזין את התגמולים המיידיים קצרי הטווח. החלק הזה במוח הופך לשגרה ולהרגל, ונהיה יותר ויותר קשה לחשוב לטווח ארוך --- בעוד שסיפוק הטווח הקצר הופך לאוטונומי. אף שגנטיקה משחקת תפקיד אצל מכורים רבים, זה אפשרי שכמעט כל אחד יתמכר.

14. אי אפשר להתמכר לתרופות מרשם

המיתוס הזה הוא מה שהוביל למשבר האופיואידים של היום. תרופות מרשם הן מהממריצים הממכרים ביותר שאפשר לקחת. זה נהיה כל כך גרוע, שהרבה ממריצים של מערכת העצבים המרכזית (CNS) לא נרשמים אלא אם כל האפשרויות האחרות מוצו.

המיתוס הזה התחיל אצל יצרניות התרופות, ואף שקל להצביע עליהן, יש הרבה גורמים אשמים, כולל רופאים וחברות ביטוח --- כי הרבה חברות ביטוח יכסו תרופות זולות יותר אבל ממכרות יותר, במקום את החלופות הפחות ממכרות.

15. גמילה תעלה הון

הרבה פעמים מרכז גמילה יכול להיראות יקר מראש… אבל זה לעתים רחוקות יותר מעלות ההתמכרות. כלים כמו אפליקציית I Am Sober משמשים גם כמחשבון פיכחון, שבו אפשר לסכם כמה (בממוצע) הוצאת כל יום על ההתמכרות. כך אפשר לראות לא רק כמה זמן את/ה פיכח/ה, אלא גם כמה כסף חסכת --- והתוצאות מלוות לעתים קרובות בשאיפות אוויר, ”אווו” ו”אההה”.

בהתאם למרכז הגמילה, זה יכול לעלות בין $2,000 --- $25,000 לתוכנית של 30 יום. זה נראה מאיים כסכום חד־פעמי. התמכרויות רבות יכולות לעלות יותר מ-$100,000 בשנה.

במקרה של אלכוהוליסט, קח/י לדוגמה יציאה לבר: $35 על משקאות, $30 על Uber הביתה, $7 על קנייה אימפולסיבית בחנות נוחות, $10 על אוכל מהיר (כי את/ה לא מבשל/ת), $20 בהפסד שכר בגלל שינה מאוחרת מחמרמורת, $55 מדוח חניה כי היית חייב/ת לקחת Uber מהבר בלילה שלפני. זה תרחיש היפותטי של 24 שעות, אבל העלות הכוללת --- כתוצאה מהאלכוהול --- הייתה $157. זה יכול להצטבר מהר, וזה אפילו לא כולל עלויות מרכוש שאבד או ניזוק, עלויות רפואיות מביקורים בחדר מיון, או אפילו קנסות משוטרים על נהיגה בשכרות.

גמילה אינה זולה, אבל היא זולה יותר מההתמכרות שלך, והיא מדרגה טובה בדרך להחלמה.