האם התמכרות היא מחלה?

האם התמכרות היא מחלה או בחירה? השאלה הזאת מטרידה מכורים רבים, רופאים ופעילים, במיוחד עם הכמות העצומה של מידע שגוי שיש בחוץ – כן, אינטרנט, מתכוון אליך. התשובה הקצרה היא ”זה תלוי את מי שואלים”, אבל הנה סקירה קצרה של הארגונים שסבורים שהתמכרות היא מחלה:

האגודה הרפואית האמריקאית (AMA) הכירה ב”אלכוהוליזם” כחולי ב-1956 ובהתמכרות כמחלה ב-1987 המועצה הלאומית של מועצות הסיעוד המדינתיות. גם המכון הלאומי לשימוש לרעה בסמים (NIDA) מסווג התמכרות כמחלה, ומגדיר אותה כ”מחלה כרונית נשנית המאופיינת בחיפוש כפייתי אחר סמים ובשימוש בהם, למרות השלכות מזיקות” (DrugAbuse.gov). בעצם, זה משנה את החיווט של המוח ויוצר חוסר איזון במערכות התגמול, המוטיבציה והזיכרון.

אין בזה כוונה לפסול אף אחד מהם, אבל יש המון מועצות רפואיות, ועדות וארגונים שלא מסכימים. וכדי שיהיה ברור, אי-הסכמה לא אומרת שהם לא מאמינים שהתמכרות ושימוש בסמים הם בעיה, אלא רק שהמונח ”מחלה” אינו מתאים. כתוצאה מכך, לפעמים משתמשים במילה ”בחירה”.

האם התמכרות היא בחירה?

מבחינה זו, נכון שהשימוש הראשון בכל סם הוא בדרך כלל בחירה. נכון שלפני שמישהו הופך למכור, הוא צריך לקחת את הסם מרצון. זה נכון לפני ההתמכרות וזה נכון בהחלמה; המנה הראשונה או השתייה הראשונה היא בחירה – וכל מה שאחרי זה כבר די מטושטש. עם זה בראש, גם ההחלמה עצמה היא בחירה. הבחירה בפיכחון. אבל גם הבחירה הזאת היא בדרך כלל האחרונה, ובדרך כלל עושים אותה בשבילנו (כלומר בצו בית משפט), אבל זו בחירה.

עם זאת, יש מי שמצביעים על דיווחים על מכורים שמגיעים לכלא ומצליחים להתגבר על ההתמכרות. נכון, מנתקים אותם מהאספקה, אבל זה קורה. היו גם מחקרים מעניינים על חולדות שהראו שחולדות מדוכאות פגיעות יותר לסמים, בעוד שחולדות חברתיות ומאושרות לא, מה שנראה כמרמז שפחות מדובר בחוסר אונים ויותר בסביבה.

יש מי שסבורים שהמילה ”מחלה” מפשטת את ההתמכרות יתר על המידה, ובלי צורך. היא יוצרת בחירה בינארית; כשאומרים שזה דבר אחד ולא דבר אחר, מתקבלת תחושת ביטחון כוזבת שזה משהו מוכר או מובן. באמת, מה שקורה כשמתמכרים הוא ש”לא יודעים”, וזה החלק המפחיד. קח/י לדוגמה אלכוהול. מי שסובל מהתמכרות לאלכוהול מאבד את היכולת לחשוב בצורה רציונלית, ועדיין ”מרציונל” למה אין לו בעיה. כשמאבדים חשיבה רציונלית, לא יודעים שהמחשבה לא רציונלית; בדיוק כמו שאדם משוגע לא יודע שהוא משוגע.

האם התמכרות היא מחלה או בחירה?

הנה מה שלא נתון לוויכוח. לחומרים (כמו אלכוהול, מטאמפטמין, ממריצים אחרים וכו') יש השפעות שונות על אנשים. לגנטיקה יש תפקיד בסיכוי של אדם להתמכר למשהו (לכל דבר), וחומרים יכולים ליצור תלות. הגוף והמוח – כי הרבה סמי רחוב משפיעים ישירות על מערכת העצבים המרכזית – יכולים לפתח תלות בחומר. כל הסמים מזינים את חלק ה”תגמול” במוח, והסיפוק המיידי מהסם הופך למשהו שמחפשים אחריו, מה שיכול להחליף את הצורך בתכנון ובמטרות לטווח ארוך. מכאן שמישהו עלול להפסיק להגיע לעבודה או לפגוע באנשים שהוא אוהב. שוב, זה משהו שמאומת ומובן במוחות של מכורים.

אבל איך צריך לקרוא לזה? כי כשהשאלה עולה בסופו של דבר, האם התמכרות היא מחלה או בחירה? התשובה נשמעת כמו ”גם וגם” לא מחייבת. כאן נכנס לתמונה מארק לואיס, Ph.D. לואיס אמר ל ניו יורק טיימס, ”התנהל ויכוח סוער בשאלה אם התמכרות היא מחלה או בחירה, אבל אני רואה בזה דיכוטומיה שגויה.”

מארק לואיס על התמכרות

המילה ”מחלה” נוטה לשלול נוירופלסטיות או את היכולת הטבעית של המוח להסתגל ולהשתנות. ”מחלה” נתפסת כמצב סופי; בעיה שאי אפשר להפוך, לשנות או לתקן. לדוגמה, מחלת אלצהיימר.

הנוירומדען מארק לואיס סבור שהתמכרות היא ”הפרעה או אפילו פתולוגית.” אפשר לטעון, מה ההבדל אם זו מחלה או הפרעה? אבל גם לד״ר לואיס יש תשובה לזה, ”אם יש לך מחלה, אתה מטופל. אם אתה מטופל, אתה מקבל הוראות מהרופא ועושה מה שאומרים לך... אם אתה נכנס לגמילה, אתה שם את עצמך בידיים של מישהו אחר, אבל הדרך הטובה ביותר להילחם בהתמכרות היא להציב לעצמך מטרות” (TheGuardian, 2015).

יש אנשים שמסכימים עם הגישה הזאת גם אם הם מאמינים שזו מחלה. תומכים נחרצים במרכזי גמילה מאמינים בטיפול אחרי הגמילה, בדמות מטרות, שינוי שגרה ומערכת תמיכה, כי השהות בגמילה לא מספיקה כדי להתמודד עם מחלה לכל החיים.

השורה התחתונה

למכורים יש כימיה מוחית שונה מאוד מזו של מי שאינם מכורים, אבל ייתכן שמחלה הוא המונח הלא נכון. זה לא אומר שהמונח הנכון הוא בחירה, אלא משהו ייחודי. גם היום, האבחנה הרפואית להתמכרות לאלכוהול היא ”הפרעת שימוש באלכוהול” (AUD), אבל זה השתנה ב-5 השנים האחרונות; לפני כן זה יכול היה להיות התנהגות או להיות מסווג כשימוש לרעה בחומרים.

החלק שכולם מסכימים עליו הוא שהתמכרות היא בעיה שצריך לטפל בה, ואם זה אומר לשנות את האופן שבו אנחנו מדברים על הבעיה וחושבים עליה, אז צריך לקחת יוזמה.