מהו משבר האופיואידים

בארצות הברית מתים יותר מ־90 בני אדם בכל יום ממנת יתר של אופיואידים. המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן מעריכים שהנטל הכלכלי של שימוש לרעה בתרופות מרשם עומד על יותר מ־78.5 מיליארד דולר – וזה רק על שימוש לרעה בתרופות מרשם, בלי לקחת בחשבון גרסאות סינתטיות או סמים לא חוקיים ברחוב כמו הרואין (Med Care. הנטל הכלכלי של מנת יתר, שימוש לרעה ותלות באופיואידים מרשם בארצות הברית, 2013). למשבר האופיואידים יש השפעה כלכלית כה גדולה על אמריקה בגלל הוצאות הבריאות, הטיפול בהתמכרות ומערכת המשפט הפלילי שנלוות אליו. אז איך זה הגיע למצב כזה?

מהם אופיואידים?

אופיואידים הם משככי כאבים שנקשרים למערכת העצבים וגורמים לאנשים לפתח תלות במהירות (וזה מה שמוביל לתסמיני גמילה). משתמשים בהם ברפואה להקלה על כאב, כי האופיואיד נקשר לקולטני האופיואידים במוח. זה מקהה את תחושת הכאב ויכול לגרום לרבים לתחושת אופוריה (או היי). עם זאת, זה מתכנת מחדש את מערכת ה”תגמול” של המוח ויוצר צורך ב סיפוק מיידי שמגיע איתו. זה מה שגורם לרבים להתמכר.

אופיואידים מגיעים בצורות רבות: נוזל, טבליה, כדור, אבקה וכו'. חלק מתרופות המרשם הנפוצות ביותר הן פנטניל (אופיואיד סינתטי), קודאין, מורפין, אוקסיקודון והידרוקודון; חלקן מוכרות יותר בשמות המותג שלהן, כמו ויקודין, אוקסיקונטין ופרקוסט. רופאים ורופאי שיניים רושמים אותן בדרך כלל כדי להקהות את הכאב אחרי ניתוח.

הרואין הוא האופיואיד הלא חוקי המוכר ביותר. בדרך כלל מזריקים הרואין, ולכן ההשפעה מיידית כשהוא מציף את כל הגוף. תרופות מרשם שונות בכך שהן דחוסות לכדור שהשפעתו הדרגתית יותר, כי הן מתעכלות לאט. אחרי שמתמכרים, רבים פונים להרואין כי הוא לא דורש מרשם והוא הרבה יותר זול.

מתי התחיל משבר האופיואידים?

לפני בערך 20 שנה. בשנות ה־90, חברות תרופות הבטיחו לקהילה הרפואית שאופיואידים אינם ממכרים, וכתוצאה מכך ספקי שירותי הבריאות התחילו לרשום משככי כאבים בקצב הרבה יותר גבוה.

עכשיו, כמעט שני עשורים אחר כך, ההשפעות של המידע המטעה עולות לקדמת הבמה. ב־2015 סבלו שני מיליון אמריקאים מהפרעות שימוש בחומרים (מוגבל לאופיואידים ולתרופות מרשם). יותר מרבע מהם (591,000) סבלו מהפרעת שימוש בהרואין, ו־33,000 אמריקאים מתו ממנת יתר של אופיואידים (CBHSQ. הסקר הלאומי לשימוש בסמים ולבריאות, 2015: טבלאות מפורטות. מינהל שירותי בריאות הנפש ושימוש לרעה בחומרים).

לגבי חומרת משבר האופיואידים, 29% מהמטופלים שקיבלו משככי כאבים משתמשים בהם לרעה (CBHSQ. שיעורי שימוש לא נכון, שימוש לרעה והתמכרות לאופיואידים בכאב כרוני, 2015) וכמעט 80% מהאנשים עם הפרעת שימוש בהרואין התחילו בשימוש לרעה במשככי כאבים שקיבלו במרשם (Samhsa. קשרים בין שימוש לא רפואי במשככי כאבים לבין התחלת שימוש בהרואין בארצות הברית, 2013).

מי אשם?

זו בעיית תשתית: מידע מטעה אולי התחיל את זה, אבל מערכת הבריאות לא שיפרה את המצב. אמנם רופאים, ספקי שירותי בריאות ויצרני תרופות נמצאים באחרונה תחת ביקורת חריפה, אבל גם מערכת ביטוח הבריאות לא עוזרת למשבר. רוב המבטחים ומנהלי הטבות התרופות הופכים את האופיואידים הממכרים יותר לזמינים בקלות, כי הם זולים יותר מהחלופות הבטוחות יותר.

למשל, בופרנורפין הוא אופיואיד עם סיכון נמוך יותר למנת יתר מאחרים. אבל קח/י לדוגמה מטופלת אחת, אליסה ארקס, שחיה עם כאב דקירה כרוני בבטן. היא קיבלה מרשם לבוטרנס (בופרנורפין) במשך שנתיים, אבל כשחברת הביטוח שלה (UnitedHealthcare) הפסיקה לכסות את התרופה, היא נאלצה למצוא חלופה.

הרופא של גברת ארקס מצא בסוף תחליף שכוסה על ידי הביטוח שלה, מורפין ארוך טווח שמוכר כשייך לקטגוריה גבוהה יותר של סיכון ותלות. גברת ארקס ניסתה לערער על הסירוב של חברת הביטוח ונכשלה (סירוב בוטרנס, 2017). בסופו של דבר ארקס כבר לא יכולה לקבל בוטרנס, האופיואיד הבטוח יותר במחיר של 342 דולר לחודש, אבל אושרה לה חלופת מורפין מסוכנת יותר ב־29 דולר לחודש.

מה עושים?

מחלקת הבריאות ושירותי האנוש (HHS) עובדת על דרכים לפתור את הבעיה באמצעות שיפור הגישה לטיפול ולשירותי החלמה, מעקב בריאותי טוב יותר אחר הציבור (כדי למנוע כשלים נוספים ולהישאר מעודכנים), שינוי שיטות העבודה המומלצות לניהול כאב וקידום השימוש בתרופות שמבטלות מנת יתר. בינתיים, המכונים הלאומיים לבריאות (NIH) הודיעו על יוזמת מחקר לאופיואידים ומשתפים פעולה עם חברות תרופות ועם אנשי אקדמיה כדי להעמיק בסוגיה.