איך להיות נקי/ה ופיכח/ה

התמכרות לסמים או לאלכוהול (או לשניהם) היא אחת ההפרעות המאתגרות ביותר – משתקת, באמת – שאדם יכול לעבור. איש חכם אמר פעם, ”זה כמו שיש לי רובה ציד בפה, האצבע שלי על ההדק, ואני אוהב את הטעם של המתכת.” לא מתגברים על התמכרות, חיים איתה, גם במהלך ההחלמה. נלחמים בה כל יום. דבר אחד הוא להיות נקי/ה ופיכח/ה, ודבר אחר להישאר פיכח/ה. לא משנה איך רואים את ההתמכרות (מחלה, הפרעה, רובה ציד טעים), אין ריפוי, רק טיפול.

מכורים ואלכוהוליסטים בדרך כלל לא פונים לעזרה עם ההתמכרות עד שהם מבינים שהם לא יכולים לעשות את זה לבד. לכן חברים ובני משפחה רבים כופים על היקר להם להיכנס לגמילה או למרכז טיפול בסמים כדי להיות נקי/ה ופיכח/ה.

גמילה היא בדרך כלל הצעד הראשון להחלמה, כי מכורים ואלכוהוליסטים מקבלים תמיכה רפואית כדי לעמוד בתסמיני הגמילה. אבל ברגע שההשפעות הפיזיות של שימוש לרעה בסמים ובאלכוהול שוככות, אז תהליך ההחלמה המתמשך, המתיש וארוך הטווח יכול באמת להתחיל. במרכזי טיפול זה בדרך כלל כולל טיפול או ייעוץ כדי להבין למה סמים ואלכוהול היו בעיה מלכתחילה. במקביל, מטמיעים הרגלים חדשים שעוזרים למכורים בהחלמה לבנות אורח חיים בריא יותר, בלי סמים. כדי להתחיל להיות נקי/ה ופיכח/ה, חשוב להבין איך התמכרות משפיעה על אדם (מנטלית ופיזית).

הבנת ההתמכרות

תלות בסמים לעומת סבילות לסמים

בדרך כלל, אם לאדם יש תלות בסמים ובאלכוהול, סביר שיש לו גם סבילות. אבל מי שיש לו סבילות לסמים ולאלכוהול לא בהכרח תלוי בחומר.

כיום ההתמכרות נחשבת להפרעה. חלק מההבחנה הזו נובע מההשפעה הפסיכולוגית של ההתמכרות. לדוגמה, אם לאדם יש כאב כרוני ורושמים לו נרקוטיקה כדי לנהל את הכאב, סביר שהוא יפתח תלות פיזית באופיאויד – וגם סבילות פיזית לסם. אדם כזה לא נכנס לקטגוריה של ”מכור/ה”.

תסמינים של מכור/ה

למי שבאמת מכור/ה לחומר יש צורך פסיכולוגי, ולעיתים קרובות גם פיזי, להשתמש בסם; מי שזקוק/ה לסם כדי לעבור את היום ומרגיש/ה בחילה פיזית (או אפילו כאב) בלעדיו; מי שמרגיש/ה חשקים כמו אדם שגווע ברעב. אלה תסמינים של מכור/ה.

מכור/ה יכול/ה להתמכר פיזית לסם שבו משתמשים – זה קורה בדרך כלל עם הרואין, מטה, או אופיאטים. לתסמיני גמילה יש טווח רחב, מחומרה קלה ועד מסכנת חיים. הגמילה יכולה להתחיל בכאב ראש ובחילה ולהסתיים בהזיות ואפילו פרכוסים. במקרים כאלה, מכור/ה אולי מבין/ה מה צריך לעשות כדי להיות נקי/ה ופיכח/ה, אבל לא מסוגל/ת פיזית לעשות את זה – לא בלי עזרה.

אנשים בדרך כלל מתמכרים פיזית לחומרים כי סמים רבים מעלים את הרמות הטבעיות של דופמין ואנדורפינים. במילים אחרות, כשהתחושה הרגילה של ”להרגיש טוב” מורמת בגלל שימוש לרעה בחומרים, אז התחושה הרגילה של ”להרגיש טוב” מתחילה להרגיש רע בהשוואה. וזו גם הסיבה שכשאת/ה פיכח/ה ובאמת ”מרגיש/ה רע”, זה בערך פי עשרה יותר גרוע ממה שהיה אחרת.

אנשים עם התמכרות פיזית מתקשים עם תסמיני גמילה כי סמים גורמים לגוף לייצר עודף של כימיקלים שקיימים באופן טבעי. כתוצאה מכך, כששימוש לרעה בחומרים נפסק, הייצור של הכימיקלים האלה יורד משמעותית – למרות שבאמת הם חוזרים לנורמה – וכתוצאה מכך הגוף לא יודע איך לתפקד כמו שצריך וחושב שהוא ”רעב” לכימיקלים האלה, גם כשהוא מקבל את הכמות הרגילה. זו אחת הסיבות הרבות שקשה להיות נקי/ה ופיכח/ה כשאת/ה מכור/ה פיזית לחומר.

מכור/ה יכול/ה להתמכר לא רק פיזית, אלא גם מנטלית. אנשים רבים סובלים מהתמכרות פסיכולוגית, כשהמוח תוכנת מחדש עד כדי כך שהם מרגישים שהם צריכים את הממריץ כדי לעבור את היום, או את האפקט המרגיע של אלכוהול כדי להתמודד עם לחצים.

פנייה לטיפול כדי להיות נקי/ה ופיכח/ה

בין אם התפתחה תלות פיזית בסם ובין אם מרגישים חשק עז, הצעד הבא עבור רוב המכורים הוא מרכז טיפול בהחלמה. בדרך כלל אלה מרכזי אשפוז שיכולים להימשך בין שבוע ל־90 ימים (או יותר). המרכזים האלה לא דומים לסביבה הסטרילית של בית חולים או לבית אבות מוזנח כפי שמצטייר בסטראוטיפ. אם כבר, מרכזי הגמילה האלה הכי דומים לנופש יוקרה. אלה מרחבים בטוחים להתאושש מההרס של ההתמכרות.

צוות רפואי מיומן נמצא במתחם בכל שעה, והוא מתמחה בטיפול בהתמכרות. זה בולט במיוחד בימים הראשונים במרכז הטיפול, שעוזרים להקל על הכאב של מכורים שעוברים גמילה. תהליך ה”דיטוקס” מקל על כאב הגמילה ומנהל את התסמינים (הקלים והחמורים).

ברגע שהשלב הראשון מסתיים והמטופל/ת נקי/ה ופיכח/ה, אפשר להתחיל את השלב הבא של ההחלמה. ברוב המקרים זה אומר להיפגש עם יועץ/ת או מטפל/ת ולגלות את שורש הבעיה, או מה גרם לאדם לפנות לסמים ולאלכוהול מלכתחילה. הטיפול הזה יכול להימשך הרבה אחרי לוח הזמנים שהוקצה לגמילה. הוא יכול להפוך לטיפול חוץ ולהיות חלק מהתוכנית המתמשכת להישאר פיכח/ה.

להישאר נקי/ה ופיכח/ה

”הצעד הבא הוא תמיד הקשה ביותר.”

אחרי מרכז הטיפול, הצעד הבא נוטה להיות הקשה ביותר: להישאר פיכח/ה לבד. יש כמה דברים שכדאי לצפות להם כשיוצאים מגמילה:

1. 30 ימים זה לא חיים שלמים. אפשר להיות נקי/ה ופיכח/ה ולא להרגיש אף חשק אחד לחזור לסמים בגמילה, אבל זו סביבה מבוקרת וחדשה. זה מקום שהמוח מקשר עם התנקות, לא עם שימוש בסמים. כשחוזרים לחברה, גם אם זו עיר אחרת, יש תרבות שונה לגמרי, וביחד איתה מגיע מבול של טריגרים.

2. חשקים יגיעו. זה לא הוגן, אבל חשקים יגיעו אליך. במודע או לא, משהו יקרה בחיי היומיום שלך שיפעיל במוח זיכרון חזק של איך זה היה כשהיית מסטול/ת או שיכור/ה. הזיכרון יהיה כל כך חזק, גם אם את/ה במקום טוב בחיים, שהוא יזכיר לך את ההתמכרות, והמוח ינסה לשכנע אותך שעכשיו תוכל/י להתמודד עם זה יותר טוב (ספוילר: לא). צפה/י לחשקים והתכונן/י להתמודד איתם בצורה בריאה.

3. את/ה לא לבד. הכי חשוב, צריך לזכור שאת/ה לא לבד. שימוש לרעה בחומרים ואלכוהוליזם הם חוויות מאוד מבודדות. אנשים רבים יוצאים מגמילה מיואשים מהמרחק שעדיין נשאר להם לעבור (כל החיים). חלק יוצאים שמחים, אבל זה יכול לדעוך מהר, במיוחד אם אינך רואה בכל יום שבו את/ה נקי/ה ופיכח/ה כהישג; במיוחד אם אין מערכת תמיכה שמכירה בהישג. את/ה לא לבד. אחד היתרונות הנוספים של מרכזי טיפול הוא שיוצאים משם עם קצת חברותא. עבור חלק מהאנשים, זו חצי מהסיבה שהם גם מתחילים ללכת למפגשים. בין אם אלה עמיתים, חברים או משפחה, אל תשכח/י שיש אנשים שאכפת להם ורוצים לחגוג איתך את ציוני הדרך. אפשר אפילו להוריד את האפליקציה ולקבל עידוד יומי להישאר נקי/ה ופיכח/ה.

כולנו בזה יחד, והדבר הראשון שצריך לעשות הוא להודות שיש בעיה. אל תחכה/י למשבר אישי או כלכלי, תזהה/י את הבעיה ותפנה/י לעזרה.