בעיות הסמים עולות ותוחלת החיים יורדת

ב-2016 נרשמה ירידה בתוחלת החיים הממוצעת של בני אדם, ועלייה מדהימה במקרי מוות ממנת יתר של סמים.

ירידה בתוחלת החיים

ירידה בתוחלת החיים של בני אדם נדירה בימינו, כי אנחנו שולטים בחלק גדול מהסביבה שלנו וממשיכים לעשות קפיצות בטכנולוגיה וברפואה -- שלא לדבר על כמה כסף ארצות הברית משקיעה בטיפול רפואי. אנשי מקצוע רבים בענף אף מקדמים את הציטוט של אוברי דה גריי, ”האדם הראשון שיחיה עד 150 כבר נולד,” גם אם זה נלקח מההקשר; אוברי דה גריי הבהיר ב-2013, ”כנראה בחיים היום. הייתי מעריך את הסיכוי ב-90%, אם כי הוא יכול לרדת עד 70%” (פורבס).

יש בגישה הזאת משהו, כי בפעם האחרונה שראינו ירידה בתוחלת החיים זה היה ב-1993, בשנה הקשה ביותר של מגפת האיידס. חשוב לזכור שזו הייתה ירידה של שנה אחת. אבל אחרי שסיכמו ופרסמו את נתוני 2016, ראינו ירידה בתוחלת החיים בשנתיים רצופות. לפני כן, הירידה האחרונה של שנתיים בתוחלת החיים הייתה מ-1962 עד 1963, עם התפרצות השפעת.

ב-2015 הייתה ירידה בתוחלת החיים של בני אדם, ב-2016 המגמה נמשכה, אבל מספר מקרי המוות ממנת יתר הוכפל. אחרי שירכזו את הנתונים של 2017, ייתכן שנראה חריגה בהיסטוריה האמריקאית: שלוש שנים רצופות של ירידה בתוחלת החיים.

מה שעוד יותר מעיד הוא שסיבת המוות מספר אחת באמריקה הייתה מחלות לב. אבל עם השיפורים בתרופות ובטיפול הרפואי, מספר מקרי המוות התייצב. 2016 הייתה השנה הראשונה שבה הירידה במקרי המוות ממחלות לב כבר לא קיזזה את ההשפעה של מקרי המוות ממנת יתר של סמים. זו אחת הדרכים שבהן אפשר להיות בטוחים שיש מתאם בין תוחלת החיים למשבר האופיואידים. זו הסיבה ש משבר האופיואידים מקבל תשומת לב כזו, יש מתאם חד בין העלייה במקרי המוות הקשורים לאופיואידים לירידה בתוחלת החיים. מעבר לכך, בכל מקרה קודם שבו ראינו ירידה בתוחלת החיים, הסיבה הייתה מחלה או נגיף. העובדה שאנחנו רואים ירידה בתוחלת החיים ועלייה ב”מחלות של ייאוש” מדאיגה במיוחד.

המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) מציינים גם שרוב מקרי המוות הקשורים לסמים התרחשו בקרב צעירים ובני גיל הביניים; שיעורי התמותה מסמים הגבוהים ביותר היו בין בני 25 ל-54. אף שאופיואידים מהווים חלק גדול (כלומר את הרוב) מהמקרים, גם אלכוהוליזם, התאבדות ומנות יתר של סמים אחרים עלו באופן משמעותי.

מגפת מנות היתר של אופיואידים

המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) דיווחו שאופיואידים (כולל פנטניל, הרואין ומשככי כאבים במרשם) הרגו יותר מ- 42,249 בני אדם ב-2016 — יותר מכל שנה שנרשמה בעבר, ועלייה של 28% לעומת השנה הקודמת, 2015. ב-2016 מספר מקרי המוות ממנת יתר של אופיואידים היה גבוה פי חמישה מאשר ב-1999. חמש המדינות עם שיעורי מנות היתר הגבוהים ביותר היו מערב וירג'יניה, אוהיו, ניו המפשייר, פנסילבניה וקנטקי, אבל הייתה עלייה משמעותית בשיעורי המוות ממנת יתר של סמים ב-26 מדינות.

לא רק שהייתה עלייה מ-2014 ל-2015, כשמספר האנשים שמתו ממנת יתר של אופיאטים סינתטיים הגיע ל-9,500, אלא שמ-2015 ל-2016 מספר ההרוגים יותר מהוכפל והגיע ל-19,400. מקרי המוות מהרואין עלו ב-20%, וממשככי כאבים אחרים ב-14%.

אריק אייר -- זוכה פרס פוליצר לשנת 2017 בעיתונות חקירתית -- נסע למערב וירג'יניה כדי לבדוק עד כמה חמורה הפכה בעיית הסמים. בסופו של דבר הוא תיעד את המשבר הלאומי בקנה מידה קטן יותר. שתי חברות תרופות שיגרו 20.8 מיליון אופיואידים בעשור האחרון — מספר מזעזע בהתחשב בכך שבעיירה הקטנה במערב וירג'יניה חיים 2,900 בני אדם. בתוך עשר שנים, שני בתי המרקחת הקצו 10 מיליון כדורי הידרוקודון ו-10 מיליון כדורי אוקסיקודון.

בעיות סמים והכלכלה

ארצות הברית מוציאה יותר כסף על טיפול רפואי מרוב המדינות האחרות בעולם. משבר האופיואידים ממחיש מערכת שבורה. הבעיה אינה המימון, אלא הטיפול שניתן (או היעדרו).

אופיואידים הם בעיה מאז שנות ה-90, והיותם ממכרים ממשיך מגמה שראשיתה הרבה לפני כן. תחילה נאמר שהאופיום אינו ממכר ושהוא ירפא אלכוהוליזם. כשזה התברר כלא נכון, הופיע המורפין ונאמר שהוא ירפא התמכרות לאופיום -- בלי להיות ממכר בעצמו. אחר כך ההרואין הלך באותו נתיב, ואחריו המתדון, וכן הלאה.

במשך מאות שנים נאמר על אופיאטים (על ידי מומחים) שהם אינם ממכרים, והדרכים להתמודד איתם הופכות לבעיה הולכת וגדלה. לדוגמה, העלאת מחיר האופיאטים לא עוזרת, כי היא דוחפת מכורים לפנות לסמים קשים יותר מהרחוב. חלק מפוליסות הביטוח כבר לא מכסות משככי כאבים בטוחים יותר, אבל כן מכסות אופיאטים זולים וממכרים יותר.

הושלכו מספרים שונים לגבי ההשפעה הכלכלית של אופיאטים, אבל מועצת היועצים הכלכליים (CEA) מעריכה שהעלות הכוללת גבוהה בהרבה, וקובעת שהעלות הכלכלית של משבר האופיואידים ב-2015 היא 504 מיליארד דולר.

בקצרה, זו בעיה במצב חמור, שזקוקה נואשות לפעולה ולפתרון.