התמכרות שלטה בסטיבן טיילר: הסיפור שלו

”לא הרבה אחרי זה הלכתי לאורך החוף, נפלתי על הברכיים והתחלתי לבכות, כי הבנתי שהפכתי לפיכח.” –סטיבן טיילר, Does the Noise in my Head Bother You?

סטיבן טיילר של היום שונה מאוד מסטיבן טיילר שעלה לתהילה כסולן של אירוסמית' בשנות ה־70. טיילר, הידוע גם כ־”Demon of Screamin” וכחצי מצמד ”התאומים הרעילים”, פיכח כבר קצת יותר מתשע שנים. אבל הפיכחון לא הגיע בקלות או באופן טבעי לכוכב הרוק הידוע לשמצה הזה.

אחרי עשרות שנים של שתייה כבדה ושימוש לרעה בסמים, נדרשו לו ארבעה ניסיונות עד שהגיע סוף־סוף לפיכחון משמעותי. כשחברי הלהקה פנו אליו לראשונה בנוגע לבעיית ההתמכרות שלו, הוא לא לקח אותם ברצינות. הוא חשב שהם צבועים ושלהיות פיכח יעלה לו ביצירתיות. אבל הוא לא ידע שההתערבות הזאת תהיה הראשונה מבין רבות שיובילו אותו בסוף אל אור הפיכחון.

לפני אירוסמית'

טיילר היה יצירתי, נלהב ופרוע לגמרי מהיום שנולד. הוא נולד בשם סטיבן ויקטור טלריקו ב־26 במרץ 1948 ביונקרס, ניו יורק. בילדותו, מוזיקה הייתה העניין המרכזי של טיילר.

ואין פלא! אביו, ויקטור טלריקו, היה פסנתרן קלאסי מקצועי. כשטיילר היה בבית הספר, אביו הקים להקה ואיפשר לטיילר לנגן בתופים. אף שזה היה בעיקר בשביל הכיף, זאת הייתה הכניסה הראשונה של טיילר לעולם המוזיקה.

כנער, טיילר הפך למעריץ גדול של רוק והעריץ זמרים כמו מיק ג'אגר וקית' ריצ'רדס. כמו רבים אחרים שמתמודדים עם שימוש לרעה בחומרים, טיילר התחיל להשתמש בסמים ולעשות בהם שימוש לרעה בגיל צעיר מאוד. למעשה, הוא נזרק מתיכון רוזוולט ביונקרס בדיוק בגלל זה.

אף שטיילר סיים בסוף את בית הספר של קווינטנו לאנשי מקצוע צעירים, הוא לא לקח את הלימודים ברצינות רבה. העניין שלו במוזיקה הפך במהרה לתשוקה שבלעה הכול — תשוקה שבסוף תוביל אותו להקים את אירוסמית'.

כנער, טיילר היה בלהקה בשם Chain Reaction שהצליחה די יפה. הוא היה המתופף וזמר הליווי בלהקה. ב־1966 הלהקה הוציאה שיר בשם ”The Sun” / ”When I Needed You” שהצליחו להכניס לפלייליסט של הג'וקבוקס. אבל הלהקה התפרקה זמן קצר אחר כך.

אחרי פירוק Chain Reaction, טיילר התחיל לטייל בין מדינות כדי לראות להקות עולות מופיעות. ב־1969 הוא היה בניו המפשייר וצפה בלהקה חדשה בשם Jam Band. טיילר היה המום לגמרי מהכישרון הגולמי של הלהקה ומהיכולת שלה לעשות הופעה מעולה.

אחרי ההופעה, טיילר הציג את עצמו לבסיסט טום המילטון ולגיטריסט ג'ו פרי. השלישייה הפכה לחברים טובים, וב־1970 המילטון ופרי החליטו לעזוב את Jam Band, לעבור לבוסטון ולהקים להקה עם טיילר.

בהתחלה הלהקה הייתה מורכבת רק מבסיסט, גיטריסט וסולן. אבל בקרוב גייסו את המתופף ג'ואי קריימר ואת הגיטריסט השני ריי טבנו, שהוחלף בבראד ויטפורד ב־1971. אחר כך היה צריך למצוא שם ללהקה.

הועלו הצעות כמו ”The Hookers” ו־”Spike Jones”, אבל בסוף הם הסכימו על אירוסמית'. השם הרשמי של הלהקה נוצר על ידי קריימר, אחרי שהוא קיבל השראה מעטיפת האלבום Aerial Ballet של הארי נילסון.

אחרי שהוקמה, אירוסמית' התחילה להופיע במקומות מקומיים באזור בוסטון. ברגע שנכנסו לסצנת המוזיקה, הם התחילו לצבור קהל מעריצים. אף שהקהל היה קטן, צוות הניהול דייוויד קרבס וסטיב לבר הבחינו בהם והסכימו לייצג אותם. עד 1972 אירוסמית' כבר משכה את תשומת הלב של בכירים בקולומביה רקורדס, שחתמו איתם מיד.

האלבום הראשון של אירוסמית', ”Dream On”, יצא ב־1973. אף שהוא יצר קצת באזז, הוא לא ממש הקפיץ את הלהקה אל התהילה. גם הצליל הייחודי שלהם וגם הקשר עם קולומביה רקורדס עזרו להם לצבור קהל מעריצים משלהם.

מבקרים השוו לא פעם את השירה של טיילר לזו של המוזיקאי המפורסם מיק ג'אגר. אף שזאת הייתה מחמאה, הלהקה עדיין עמדה בצל של להקות רוק מבוססות אחרות. אבל יציאת האלבום השלישי של הלהקה באמצע שנות ה־70 הפכה את אירוסמית' למפורסמת בזכות עצמה.

התהילה של טיילר

פחות מחמש שנים אחרי הבכורה של אירוסמית', הלהקה מכרה כרטיסים עד תום באולמות גדולים ברחבי המדינה. הם הופיעו כמופע ראשי בערב שלהם, ניגנו בפסטיבלי רוק, ונהנו מכל מה שבא עם התהילה. חברי הלהקה, ובמיוחד טיילר, הפכו לסמלי מין שמזוהים עם מרד הנעורים.

הם חיו את חיי כוכבי הרוק הסטריאוטיפיים: סקס, סמים ורוקנ'רול. לאירוסמית' היו לא מעט גרופיות, וטיילר אפילו הצליח לגרום להורים של גרופית בת 16 לחתום לו על אפוטרופסות חוקית כדי שתוכל להצטרף לסיבוב ההופעות עם הלהקה.

עד 1975 היו ללהקה כמה סינגלים שהגיעו לראש המצעדים. ב־1977 הלהקה הוציאה את האלבום ”Draw the Line”, שזכה במקום ברשימת ”100 אלבומי ההבי מטאל הגדולים בכל הזמנים”. הלהקה התחילה להופיע בעולם והייתה לה אחיזה מיוחדת ביפן ובמדינות באירופה. עד אז הם כבר גיבשו צליל ייחודי משלהם. כששמעת שיר של אירוסמית', ידעת מיד שזאת הלהקה.

לא רק שהקול של טיילר היה ייחודי לגמרי, הלהקה גם כתבה מילים שהיו חכמות, גסות ומלאות כריזמה. גם הנגינה שלהם בלטה, כי היא הייתה מיזוג של תתי־ז'אנרים שונים של רוק. במקום לפנות לפאנק רוק או להישאר עם רוק קלאסי, ללהקה היה צליל מטאל גולמי.

אין להכחיש שלחברי אירוסמית' הייתה הצלחה פרועה בתחילת הקריירה. אבל מאחורי הקלעים, החברים חיו חיים לא־כל־כך־סודיים של שימוש קבוע לרעה בסמים. ג'ון פרי וסטיבן טיילר זכו לכינוי ”התאומים הרעילים” בגלל השימוש המופרז בסמים של הצמד. נראה שהשניים הזינו זה את זה, ולמרות ההצלחה המקצועית הם משכו זה את זה למטה.

הדרך לתחתית

בסוף שנות ה־70 אירוסמית' התחילה להתפרק. ג'ו פרי עזב את הלהקה, פרק את ”התאומים הרעילים” ויצא לקריירת סולו. אף שזה הפתיע רבים, כי פרי וטיילר נראו בלתי נפרדים, בין חברי הלהקה הלכה וגדלה עוינות. השימוש בסמים רק הוסיף שמן למדורה.

בין 1980 להיום, אירוסמית' התפרקה והתאחדה יותר פעמים ממה שרוב האנשים יכולים לספור. אבל היום חברי הלהקה שומרים על יחסים מנומסים, אם לא ידידותיים. הסיבה העיקרית לכך היא הפיכחון של רוב החברים. אבל הדרך לשיקום לא הייתה קלה.

בתור הזהב של אירוסמית', פרי השתמש במגוון רחב של חומרים על בסיס יומי. באוטוביוגרפיה שלו Does the Noise in My Head Bother You? שיצאה לפני כמה שנים, פרי כתב רשימה מפורטת. הסמים שבהם השתמש כללו מריחואנה, קוקאין, אוקסיקונטין, הרואין, מתאמפטמין, מתדון ו־LSD. בשנות ה־80 טיילר אמר שהוא לא הצליח להיות מספיק גבוה. היום,

טיילר מעריך שהוא הוציא בלי בעיה 6 מיליון דולר על סמים במהלך חייו. באוטוביוגרפיה, טיילר גם תיאר עד כמה כפייתי ואובססיבי השימוש שלו בסמים — במיוחד בקוקאין — הפך בסופו של דבר:

”וקוקאין! רופאים אמרו שזה לא ממכר . . . שזה יוצר הרגל. הם לא ידעו אז שהסם בסוף ייקח תפנית חדה אחרי יום מסוים. הקוק, שפעם היה נשמת המסיבה, הפך לחומר של פחד ותיעוב, למקור של התנהגות ערמומית וחשאית, ולאם כל השקרים. 'מה, אני? לא, אין לי!' 'סליחה, נגמר, באסה, אחי!' 'לא. היי, אני חייב לשירותים.' ומשם הגיעו שירותי הרוקנ'רול. אז אנשים התחילו לשמור דברים בשני כיסים — היה לך את חבילת הנימוס שהיית משתף, ואת הגרב. וכך נכנסו חטא וספק לעולם המאושר שלנו.” –סטיבן טיילר, Does the Noise in My Head Bother You?

בראיון מהזמן האחרון הוא נזכר איך זה היה לפני הופעות של אירוסמית'. לא פעם הוא היה על סף תרדמת מכמות החומרים שהשתמש בהם במהלך היום. ההנהלה הייתה מודאגת נורא, כי הוא היה אמור לעלות לבמה מול עשרות אלפי אנשים ולנגן עם הלהקה. אבל בכל פעם מחדש, טיילר היה מעלה את האנרגיה כשעלה לבמה.

הוא מייחס את התופעה לאנרגיה שהקהל הוציא. אבל הייתה פעם אחת במיוחד שבה טיילר נפל מהבמה באמצע ההופעה — בגלל שהיה תחת השפעה — ושבר כמה עצמות. בשלב מסוים, אומר טיילר:

”מצאתי סמים מסוימים שאהבתי ולא עצרתי עד לנקודה שבה פגעתי בילדים שלי, בחיים שלי, במשפחה שלי ובלהקה שלי. הייתה נקודה שבה לא הייתה לי להקה, ולא היה אכפת לי.”

כשטיילר השתמש בחומרים, הוא היה הפכפך ובלתי צפוי. לפעמים הציפה אותו יצירתיות, לפעמים הוא היה דרוך מסמים וממחמאות של קהל, ולפעמים הוא פשוט היה כועס.

בסופו של דבר, חברי הלהקה של טיילר נתנו לו אולטימטום: ללכת לגמילה או לעזוב את הלהקה. זה הספיק כדי לתת לטיילר קריאת השכמה ראשונה. אף שזה לא היה הזרז שגרם לטיילר להיות פיכח ולהישאר כזה, זה הכיר לו דרך אחרת לחיות.

טיילר עשה ניסיונות שונים להיות פיכח בין 1980 ל־2010. הוא התאשפז בכמה מוסדות גמילה, הלך למפגשי 12 הצעדים, והייתה לו קבוצה תומכת של חברים ומשפחה לצידו. אבל מעידות, למרבה הצער, היו שכיחות אצלו בתקופה ההיא. היו טריגרים שונים שהובילו למעידה אצל טיילר, מפרידה מחברה ועד התמכרות למשככי כאבים במרשם אחרי ניתוח.

לפני מעידה ב־2006 היו לו 12 שנות פיכחון. אבל טיילר עומד על כך שמה שחשוב הוא לא מספר הפעמים שהיה בגמילה או מספר הפעמים שמעד. הכול מסתכם באיכות הפיכחון שיש לו היום.

לחיות בפיכחון

לסטיבן טיילר נדרשו ארבעה ניסיונות של פיכחון כדי לצבור את תשע שנות הפיכחון שיש לו היום. אף שהוא לא מתחרט על השימוש בסמים — כפי שמכורים משתדלים לא להתחרט על העבר — אין לו כוונה לוותר על הפיכחון הפעם. אם טיילר ישתה או ישתמש בסמים שוב, הוא יסכן הכול ממה שהשיג.

במילים שלו:

”יש לי להקה שעדיין ביחד, הבחורים עדיין חיים, כולם בריאים,” אמר טיילר. ”אנחנו מנגנים טוב יותר מאשר לפני 50 שנה. כלומר, הייתה איזו גולמיות כשניגנו במועדונים וכולנו היינו דפוק* ים. ברור לי. אבל הלהקה עדיין ביחד ועדיין מבוקשת. אנשים עדיין רוצים אותנו ביותר ממיליון דולר לערב. וזה מה שעומד בסכנה אם אשתמש שוב. וגם הילדים שלי. החתולים שלי. הכלבים שלי. הבית המזדיי** היפה שלי במאווי. החברה שלי. הכול בסכנה.”

היום, טיילר בן ה־71 שמח, בריא, ועדיין מאוהב ברוקנ'רול. למעשה, לאירוסמית' יש כרגע רזידנסי ב־MGM Resorts בלאס וגאס. להקת הרוק האייקונית תופיע כלהקה הראשית בקזינו המפורסם עד סוף 2019. אף שטיילר חי כרגע באורח חיים פיכח ונקי מחומרים, היה זמן שבו הוא לא חשב שזה יהיה אפשרי.

יצירתיות והתמכרות

שנים יש ויכוח על הקשר בין יצירתיות להתמכרות. למעשה, זאת הייתה הדאגה המרכזית של טיילר לפני שהפך לפיכח:

”כשאתה מסטול ויוצר משהו יש מאין, וכל העולם שר את השיר המזדיין שלך שכתבת כשאתה מסומם, קשה לחשוב שההתמסטלות לא הייתה הסיבה שכל זה קרה.”

אי אפשר להכחיש את העובדה שהרוב המכריע של שחקנים, מוזיקאים, אמנים וסופרים חוו שימוש לרעה בסמים. סטיבן טיילר רחוק מלהיות היוצר הראשון שנפל קורבן להתמכרות. יש תיאוריות רבות למה זה כך.

יש מי שסבורים שידוענים פשוט פגיעים יותר להתמכרות כי יש להם גם גישה קלה וגם מספיק כסף כדי להרשות לעצמם סמים יקרים. אחרים סבורים שלהרבה יוצרים יש סוג של מצוקה נפשית, כמו דיכאון, חרדה או הפרעה דו־קוטבית.

מחקרים הראו מתאם חיובי בין מי שסובלים ממחלת נפש לבין הסיכוי לעשות שימוש לרעה בסמים. אבל יש אנשים שמאמינים שיש קשר מובנה בין יצירתיות להתמכרות.

נערכו כמה מחקרים מדעיים בנושא, אבל הם התמקדו בעיקר בשאלה אם חומרים מחזקים יצירתיות, ולא בשאלה אם אנשים יצירתיים נוטים יותר להפוך למכורים. אף שהרבה טיפוסים אמנותיים משתמשים בזה כתירוץ להשתמש בסמים, אחרים באמת מאמינים בזה. בהתחלה טיילר האמין שהפיכחון יאיים על היצירתיות שלו. אבל אחרי כמה שנים טובות של פיכחון, הוא הבין שזה לא המצב:

”כל הקסם שחשבת שעובד כשאתה מסטול יוצא כשאתה נהיה פיכח. אתה מבין שהוא תמיד היה שם, והפחד שלך נעלם.”