איך סמואל ג'קסון התמודד עם התמכרות

”הבנתי, דרך הגמילה, דברים על יצירת דמויות. הבנתי שיצירת אנשים שלמים אומרת לדעת מאיפה באנו, איך אפשר לטעות ואיך מתגברים על דברים כדי להפוך את עצמנו לחזקים יותר.”

סמואל ג'קסון הוא אחד מ השחקנים המכניסים ביותר בכל הזמנים. הוא משחק כבר 47 שנים וכיכב בכמעט 150 סרטים. תפקיד הפריצה של ג'קסון היה גייטור פיוריפיי בסרט ”קדחת הג'ונגל” של ספייק לי מ-1991. עם זאת, הוא מוכר בעיקר מתפקידים כמו ג'ולס וינפילד ב”ספרות זולה” וניק פיורי בסרטי יקום מארוול. אנשים בכל רחבי העולם מכירים את סמואל ל. ג'קסון.

רבים מכירים את שמו, ועוד יותר מכירים את הדמויות שהוא גילם. אבל מעטים יודעים שהוא מכור בהחלמה.

ילדות בדרום

סמואל לירוי ג'קסון נולד בוושינגטון די.סי. ב-21 בדצמבר 1948. זמן קצר אחרי שנולד הוא עבר עם אמו לצ'טנוגה, טנסי. הוא גדל שם עם כמה דמויות מופת נשיות חזקות: אמו, דודה עדנה וסבתו.

מגיל צעיר ג'קסון הפגין רמות גבוהות של אינטליגנציה וסקרנות. דודה עדנה, מורה בבית ספר, הייתה אחראית במידה רבה לטיפוח העניינים האלה. אביו של ג'קסון עזב את אמו שנים ספורות אחרי שנולד. לכן כשעברו לצ'טנוגה, אמו של ג'קסון הייתה צריכה לעבוד כדי לפרנס את עצמה ואת בנה.

כשג'קסון היה צעיר מדי כדי להתחיל ללכת לבית ספר, דודה עדנה הייתה לוקחת אותו לכיתה ד' שלה והוא היה יושב מאחור. היא התייחסה אליו כאחד התלמידים שלה, כך שהוא למד לצד ילדים שהיו גדולים ממנו בכמה שנים. דודה עדנה הייתה גם הראשונה שהכירה לו את עולם המשחק. היא הייתה לוקחת אותו לראות סרטים בקולנוע המקומי.

במהלך הילדות ג'קסון תמיד הצליח בלימודים. עם זאת, היו לו בעיות גמגום שפגעו בביטחון העצמי שלו. בסופו של דבר הוא הצליח לרסן את הגמגום בעזרת כוח מנטלי, אף שהוא עדיין מתמודד איתו מדי פעם גם היום. ג'קסון למד בכמה בתי ספר כשגדל בדרום, ורובם היו מופרדים גזעית.

אחרי שסיים את תיכון ריברסייד בצ'טנוגה, הוא התקבל למכללת מורהאוס ההיסטורית לשחורים באטלנטה, ג'ורג'יה. ג'קסון התחיל ללמוד במורהאוס ב-1966, בהתחלה לתואר בביולוגיה ימית, אחר כך עבר לאדריכלות, ובסוף התיישב על דרמה.

האהבה שלו למשחק התעוררה מחדש אחרי שצפה והשתתף בכמה הפקות תיאטרון. עם זאת, הוא לא הצליח לקבל את התואר בזמן.

ב-1969 ג'קסון היה בשנה השלישית באוניברסיטת מורהאוס. זו הייתה רק שנה אחרי רצח הפעיל הנודע מרטין לותר קינג ג'וניור. ג'קסון היה מעורב מאוד בתנועת זכויות האזרח והאמין שהאוניברסיטה שלו זקוקה לכמה רפורמות. יחד עם כמה חברים לכיתה, ג'קסון החזיק חברי חבר הנאמנים של מכללת מורהאוס כבני ערובה עד שהסכימו לרפורמות האלה.

למרבה הצער, המעשים של ג'קסון לא נותרו בלי עונש. הוא הורשע בכליאה שלא כדין והושעה מהלימודים לשנתיים.

התשוקה של שחקן

בזמן שג'קסון לא יכול היה ללמוד, הוא עבר ללוס אנג'לס לעבוד כעובד סוציאלי. עם זאת, הוא מעולם לא ויתר על החלום להיות שחקן. ברגע שההשעיה לשנתיים הסתיימה, הוא חזר למכללת מורהאוס וקיבל תואר ראשון בדרמה ב-1972. בסיבוב הלימודים השני פגש ג'קסון את אשתו לעתיד לטניה ריצ'רדסון, שלמדה במכללת ספלמן הסמוכה. השניים הצטרפו ללהקת Black Image Theater Company, שם היו לג'קסון כמה מההופעות הראשונות שלו.

עם זאת, החיים בדרום הגבילו את התפקידים שג'קסון יכול היה לגלם לאלה שהיו סטריאוטיפים של שחורות. לכן ב-1976 ג'קסון וריצ'רדסון עברו לניו יורק, שם ג'קסון הצטרף ללהקת Negro Ensemble Theater Company ושיחק בכמה הפקות אוף-ברודוויי. אף שהתשוקה למשחק עדיין הייתה שם, ג'קסון לא קיבל את התפקידים שרצה. הוא לא ידע שב-1981 החיים שלו יתחילו להשתנות לטובה.

ב-1981 פגש ג'קסון שני אנשים שהיו מכריעים להצלחתו: מורגן פרימן וספייק לי.

השחקן מורגן פרימן שימש לג'קסון כמערכת תמיכה חזקה ועודד אותו כל הזמן לשאוף לתפקידים גדולים וטובים יותר. ספייק לי, אז סטודנט לקולנוע ב-NYU, שיתף את ג'קסון בכמה מרעיונות הסרטים שלו ושכנע אותו לשחק בחלק מהם בהמשך הקריירה.

אבל לפני שג'קסון הצליח לממש את מלוא הפוטנציאל שלו, הוא היה צריך להתמודד עם המכשול הגדול ביותר שלו.

התמכרות

בשנות ה-80 ג'קסון התחתן עם אהובת המכללה לטניה, וב-1982 נולדה לזוג בתם זואי. באותה תקופה ג'קסון עדיין התקשה להשיג תפקידים גדולים. היו לו כמה תפקידי קמע בסרטים כמו ”הנסיך מניו יורק”, School Daze ו”חבר'ה טובים”.

הסיבה העיקרית לכך שג'קסון התקשה כלכלית ומקצועית הייתה ההתמכרויות שלו. ג'קסון טוען שהוא השתמש בסמים באופן חברתי כבר מגיל 15. אבל כשעבר לניו יורק בסוף שנות ה-70, השתייה והשימוש בסמים הסלימו. הוא התחיל לשתות בכבדות ולהשתמש בסמים כמו מריחואנה ו-LSD באופן קבוע. ככל שהשנים חלפו, ג'קסון הפך לתלוי בחומרים האלה. הוא לא רק הפך למכור, אלא שרשימת הסמים שבהם השתמש התרחבה. בראיון מהזמן האחרון ג'קסון אמר:

”היה לי מוניטין מאוד טוב בתיאטרון. נכון, הייתי מכור לסמים לעזאזל והייתי מחוץ לעצמי הרבה מהזמן, אבל היה לי מוניטין טוב. הגעתי בזמן, ידעתי את הטקסט, עמדתי בסימונים. פשוט לא הרווחתי הרבה כסף, אבל הייתי מאוד מרוצה מבחינה אמנותית. שיחקתי במחזות זוכי פרס פוליצר. עבדתי עם אנשים שהפכו אותי לטוב יותר, שאתגרו אותי. אז עשיתי דברים כמו שצריך, פשוט היה את הדבר האחד שעמד בדרך – ההתמכרות שלי. וברגע שזה יצא מהדרך, זה היה – בום! הדלת נפתחה לרווחה.”

בזמן ששיחק בהפקות תיאטרון, ג'קסון וחבריו לקאסט היו מתמסטלים – במיוחד על אסיד – לפני ההופעה.

הטקס הזה הוביל לשימוש בסמים אחרים. ג'קסון ייחס לרחמים עצמיים סיבה עיקרית לכך שהשתמש לרעה בסמים במידה שבה עשה זאת. הוא אמר שבתקופות שבהן לא הרוויח הרבה כסף, הוא היה חושב ”מסכן אני...” ומתמסטל כדי לשכוח איך הוא מרגיש.

כשג'קסון היה על סמים, לא היה אכפת לו מאף אחד ומשום דבר מלבד עצמו. מאז הוא אמר שכשהשתמש בסמים הוא לא הפגין חיבה כלפי אשתו או בתו, והוא היה ”די משוגע”. כל מה שהוא עשה היה לשתות, להתמסטל ולשחק.

אבל גם כשזה הגיע למשחק, הוא לא הצליח לתת את כולו בגלל מצב השכרות. ג'קסון היה מודע לשימוש הנרחב בסמים, אבל הסתיר אותו מהמשפחה. למרות זאת, הוא באמת לא חשב שיש לו בעיה באותה תקופה.

הוא טוען שמכיוון שהוא עבד כל הזמן ולא עשה שום דבר לא חוקי כמו לשדוד מישהו בשביל כסף לסמים, הוא חשב שהוא בסדר. זו בעיה נפוצה אצל אלכוהוליסטים ומכורים: כי הם לא מתאימים להגדרה הסטריאוטיפית של מכור שעשויה להיות להם בראש, הם לא חושבים שיש להם בעיית חומרים.

אבל זה לא המצב. זה פשוט אומר שהם עדיין לא איבדו הכול ואת כולם בחיים שלהם, רק ”עדיין לא”. לעיתים קרובות הם יהפכו לסטריאוטיפ הזה אם לא יגיעו לפיכחון מהר.

למרות שג'קסון כמעט לא מדבר על הימים שבהם השתמש בסמים, הוא כן מספר לעיתים קרובות את הסיפור איך הוא הגיע לפיכחון. נקודת השפל של ג'קסון הגיעה ב-1991, אחרי כמעט שני עשורים של שימוש לרעה בסמים ובאלכוהול. הוא יצא למסיבת רווקים וחזר הביתה מאוחר בלילה עם קצת קוקאין. הוא הדליק את הכיריים כדי ”לבשל” את הקוקאין, אבל התעלף לפני שסיים.

אשתו ובתו בת ה-8 מצאו אותו על רצפת המטבח מוקף בסמים ובאביזרים. בנקודה הזאת היקרים לו דחפו אותו ללכת לגמילה. ג'קסון אמר על האירוע:

”אני מניח שרציתי שיתפסו אותי. בסוף הלכתי למסיבה, שתיתי יותר מדי טקילה, ובדרך הביתה החלטתי שאני צריך להשיג קוקאין ולאזן את עצמי כי הייתי שיכור.”

ג'קסון הוא אחד מהמכורים בהחלמה בני המזל. אף שהחלמה אף פעם לא קלה, הוא הצליח להגיע לפיכחון בניסיון הראשון. הוא יצא מהגמילה ב-1991 ומאז הוא פיכח – יותר מ-28 שנים! ג'קסון מעולם לא היסס לדבר על הפיכחון שלו. ב-2016 הוא שיתף בטלוויזיה חיה את הסיפור איך הוא הגיע לפיכחון.

כשקיבל את פרס מפעל החיים של BET, הוא הודה לאשתו לטניה ולבת זואי על שהכניסו אותו לגמילה ומעולם לא ויתרו עליו.

מתנות הפיכחון

אף שהקריירה המוקדמת של ג'קסון הוגדרה במידה רבה על ידי השימוש בחומרים, הרוב המכריע של הזמן שהוא בילה במשחק היה בפיכחון. למעשה, הוא נותן לפיכחון קרדיט על כך שנשא את הקריירה שלו.

”בשבילי, יש לי מתאם ישיר בין ההגעה לפיכחון לבין הצלחה, כי כשהייתי בגמילה ספייק לי התקשר (בשביל 'קדחת הג'ונגל' מ-1991). אז ברגע שזה קרה – כש'קדחת הג'ונגל' קרה – התחלתי ללכת לארוחות צהריים בהוליווד. או שזכיתי בפרס ההוא בקאן, הם יצרו את הפרס הזה בקאן בשבילי. אז ההצלחה שלי קשורה ישירות לזה שהתיישרתי, ליצירת קשר עם מי שאני, ולהבנה מה הכישרונות שלי ואיך לגעת בהם בדרך חיובית ולא בדרך השלילית שבה השתמשתי פעם.”

הנה, ג'קסון קיבל את תפקיד הפריצה שלו כגייטור ב”קדחת הג'ונגל” של ספייק לי רק שבועיים אחרי שיצא מהגמילה. האירוניה? הדמות שלו הייתה מכורה לקוקאין. אף שהוא כבר שיחק כמעט 20 שנה, התפקיד הזה הוא שדחף אותו לתהילת הוליווד. כמה שנים קצרות לאחר מכן, ב-1994, ג'קסון גילם את ג'ולס וינפילד ב”ספרות זולה” האיקוני. שני התפקידים האלה עזרו לו להפוך לשם מוכר בכל בית שהוא היום. הם גם שלחו אותו בדרך להרוויח את מיליארדי הדולרים שהוא הרוויח ב-30 השנים האחרונות.

אף שג'קסון נשאר פיכח בשביל עצמו, הוא שינה את החיים של כולם במשפחה שלו. אביו מת כאלכוהוליסט, ועכשיו הבת שלו לא צריכה לעבור את אותה חוויה. אף שג'קסון פיכח כמעט שלושה עשורים, זה לא אומר שההחלמה עכשיו קלה בשבילו. פיכחון הוא משהו שקורה יום אחד בכל פעם.

הוא מודה שהוא עדיין מקבל מדי פעם חלום שהוא שיכור או מסטול. אף שזה לגמרי נורמלי ואין במה להתבייש, זה עדיין יכול להיות קשה למכורים בהחלמה. עם זאת, ג'קסון נשאר פיכח בכך שהוא מזכיר לעצמו את כל מתנות הפיכחון שהוא קיבל.

השחקן מהשורה הראשונה מדבר לעיתים קרובות על איך הוא מצליח להתחבר טוב יותר לדמויות מאז שהפך לפיכח. כשהוא עדיין השתמש בסמים, אשתו לטניה – שחקנית בעצמה – אמרה לו שהוא כל כך אינטליגנטי, אבל שהוא לא מביא מספיק חיים לדמויות.

באותו זמן לג'קסון לא היה מושג למה היא מתכוונת. אבל אחרי שהפך לפיכח, נדלקה לו הנורה. לפני הפיכחון הוא התמקד כל כך בהבנת הדמות שהוא מעולם לא התחבר לחבריו לקאסט. בלי החיבור הזה, המשחק לא יכול להיראות מציאותי. עכשיו, הוא אומר, הוא מתמקד הרבה יותר בבניית מערכות יחסים עם חבריו לקאסט, וזה עוזר לו לשחק בצורה אורגנית.

סגנון המשחק הייחודי והאינטליגנציה הבלתי מרוסנת של ג'קסון זיכו אותו במיליוני מעריצים ובקומץ פרסי משחק יוקרתיים. בפיכחון הוא היה מועמד לעשרות פרסים וזכה בכמה, בהם באפט״א לשחקן המשנה הטוב ביותר ב”ספרות זולה”, פרס Black Reel לשחקן המשנה הטוב ביותר ב”ג'אנגו ללא מעצורים”, ועוד רבים.

זה לא סוד שהפיכחון של ג'קסון הפך אותו גם לאדם מתחשב יותר וגם לשחקן מצליח יותר. להגיע לפיכחון אף פעם אינו הישג קל. חלק מצליחים בניסיון הראשון, ואחרים לוקח להם כמה שנים. אבל האמת היא שחיים בפיכחון מציעים חוויות מעבר לחלומות הפרועים ביותר שלך. אף שלג'קסון היו מטרות לעצמו, הוא לא היה יכול לדמיין את עצמו במקום שבו הוא היום.

סלבריטאים כמו סמואל ל. ג'קסון לא רק מעוררים השראה באחרים להגיע לפיכחון, אלא גם מראים להם שזה אפשרי. בגלל הסטטוס הסלבריטאי שלו, ג'קסון אומר שהוא היה במסיבות שבהן היה מגוון רחב של סמים, כולל ”קערות של קוקאין”, אבל שהוא לא מתפתה. הוא עובד על הפיכחון שלו יום אחרי יום.