התמכרות לקוקאין

מה זה קוקאין?

קוקאין הוא ממריץ שמונע את מיחזור הדופמין במוח. כשדופמין משתחרר, הוא תופס מקום קטן בין הסינפסות ונותן לך היי. אבל זה כמעט אף פעם לא נמשך הרבה זמן, כי אז מגיע חלבון ומסלק את הדופמין כדי למחזר אותו לשימוש אחר כך. למשל, חשוב/י על המשיכה של ארוחה ריחנית. דופמין משתחרר ויוצר תחושה נעימה, אבל התחושה דועכת כשהדופמין ממוחזר/מסולק, והתגמול – או הסיפוק המיידי – נעלם. מה שקוקאין עושה זה למנוע מהחלבונים למחזר את הדופמין. לא רק שממשיכים להימשך לריח המפתה של האוכל, אלא שהתחושה מתחזקת. כי הדופמין לא ממוחזר, במקום אחד שצף בין שתי הסינפסות, עכשיו יש שניים; אחר כך שלושה; אחר כך ארבעה… וכן הלאה.

אז אם ארוחה מריחה טוב, היא ממשיכה להריח אפילו יותר טוב. זה מה ששומר על תחושת הערנות והאופוריה המוגברת.

מה יש בקוקאין?

בצורתו הטהורה ביותר, קוקאין הוא אלקלואיד, תרכובת כימית טבעית, שמיוצרת על ידי צמח הקוקה (Erythroxylon coca) מדרום אמריקה.

עם זאת, בארצות הברית, קוקאין הוא סם רחוב לא חוקי שמגיע במגוון צורות: כדור, נוזל, אבקה, אבנים וכו'. קוקאין מהול יכול להיות מעורבב עם:

• סודה לשתייה

• אבקת טלק

• מלח

• חומר כביסה

• חומצה בורית

• חומרי הרדמה מקומיים (פרוקאין, טטרקאין וכו')

• הרואין

הסיבה העיקרית שמוסיפים הרבה מהחומרים האלה היא להגדיל רווחים ולחתוך בעלויות, כי דברים כמו סודה לשתייה ואבקת טלק קל מאוד (וזול) להשיג. עם זאת, לחלק מהם יש בונוס נוסף של הארכת משך ההשפעה של הסם, ולאחרים יש יכולת להפוך את הסם לממכר יותר.

שמות נוספים לקוקאין

• קוק

• C

• בלאו

• שלג

• אבקה

• רוק

• קראק

ההיסטוריה של קוקאין

קוקאין קיים כבר אלפי שנים, ושימש כחלק מטקס דתי אצל עמים ילידיים רבים בדרום אמריקה. הקוקאין נוצר בעלי צמח הקוקה, ובמהלך טקסים האנשים היו לועסים את העלים כדי לקבל דחיפה של אנרגיה וכוח.

בסוף שנות ה־1400 ועד שנות ה־1500, כשהספרדים התחילו בקולוניזציה של האמריקות. הם התוודעו לצמח הקוקה, להשפעות שלו, ולאופן שבו הוא פעל יחד עם טבק. כמעט מיד הספרדים הפכו את הצמח לחוקי והטילו עליו מס.

אחר כך השתמשו בקוקאין בשתי התרבויות לניתוחים, לטיפולים, ואפילו כדי להחד את החושים לפני ציד או קרב.

הקוקאין כמו שאנחנו מכירים אותו היום לא פותח עד אמצע שנות ה־1800. זה היה חלקית בגלל חוסר בידע ובטכנולוגיה – לא הצליחו לחלץ את האלקלואיד מהעלה – אבל בעיקר כי אמצעי התחבורה היחיד של הצמח לאירופה – שם היו המדענים המובילים – היה בספינה. אף שדגימות כן עשו את המסע, רבות מהן התקלקלו עד שהגיעו לאירופה.

פרידריך גדקה היה הראשון שבידד את אלקלואיד הקוקאין ב־1855. הוא קרא לו ”אריתרוקסילין”. הוא זיהה את הרכיב הזה, אבל לא הצליח לחלץ אותו בקלות.

אבל פרידריך אחר (פרידריך ולר) הוא שעזר לקוקאין להפוך למה שהוא היום. ולר הזמין עלי קוקה שיובאו מדרום אמריקה מעמית מדען שהיה במשלחת נובארה, ובאמת קיבל תיבה גדולה מלאה בצמחי קוקה. ולר מסר הרבה מהצמחים לאחד מתלמידי הדוקטורט שלו, אלברט נימן. נימן הצליח לבודד (ולתת שם) לקוקאין, לחלץ אותו מצמח הקוקה, ולשפר את השיטה של גדקה. נימן הצליח לעשות את זה ב־1859, פרסם את המאמר שלו ”על בסיס אורגני חדש בעלי הקוקה” ב־1860, וקיבל על כך את הדוקטורט. שנה אחר כך, ב־1861, נימן מת במחקר המתמשך שלו עם גז חרדל – כנראה משאיפת הגז.

ואז ב־1898, ריכרד וילשטטר הצליח לבצע את הסינתזה הביומימטית הראשונה של קוקאין.

שימוש ניסיוני בקוקאין

במקביל לחילוץ הקוקאין, נערכו גם ניסויים בקוקאין כדי לראות את תופעות הלוואי.

ב־1879, וסילי פון אנרפ ערך כמה ניסויים שהדגימו את תכונת ההרדמה של קוקאין. עם צפרדעים בפרט, הוא יצר ניסוי שבו טבל כף רגל אחת בתמיסת מי מלח ואת השנייה בתמיסת מלח עם קוקאין, כדי לראות אם יש להן השפעות שונות. הוא חימם את המים, וכף הרגל עם הקוקאין נראתה כאילו חווה השפעה מוחלשת או בכלל לא (בהשוואה לכף הרגל השנייה). את אפקט ההרדמה הזה הוא שחזר כששם לב שכשהזריק קוקאין לרגל, האזור המושפע לא מרגיש כאב (כמו דקירת סיכה).

עמית של זיגמונד פרויד, קרל קולר ידוע בניסוי הקוקאין שלו ב־1884, שבו הוא שם תמיסת קוקאין על אחת מעיניו שלו ואז דקר אותה בסיכות. הוא הכיר את היכולת שלה להרדים רקמה, אבל זיהה את הפוטנציאל כי עד אז, לבצע ניתוח עיניים היה קשה במיוחד בגלל הרפלקסים הטבעיים של הגוף. אפילו סמים אחרים כמו מורפין לא הצליחו לעצור את התנועות הבלתי רצוניות. העובדה שקוקאין הרדים את הרקמה סביב העין עשתה פלאים.

המגמה הזו של מציאת שימושים רפואיים נמשכה גם אל תוך שנות ה־1900, כשקוקאין המשיך לשמש להרדמה במגוון בעיות.

שימוש פנאי בקוקאין

הרבה אנשים מכירים את הסיפור של קוקה-קולה ואיך המתכון המקורי כלל קמצוץ עלי קוקה – עד 1906 – אבל קוקה-קולה ממש לא הייתה הראשונה שעשתה את זה. יינות היו צריכים להתחרות, והרבה התחילו את טרנד הקוקה והוסיפו עד 6 מ״ג קוקאין לאונקיה של יין.

גם זיגמונד פרויד עודד אנשים להשתמש בקוקאין במקום, ופרסם מסמך שאומר שקוקאין גורם לאנשים להרגיש נורמליים ומאושרים, בניגוד לקודרים ומדוכאים מאלכוהול. פרויד נראה כמי שתומך ברעיון, ואמר בבירור שזה עוזר לפרודוקטיביות בלי להרגיש שום סוג של עייפות.

יצרן התרופות הוותיק והגדול ביותר באמריקה, Parke-Davis, מכר קוקאין בצורות שונות לציבור. הפרסום שלהם הלך עד כדי כך שאמרו שזה: ”ימלא את מקום האוכל, יהפוך את הפחדן לאמיץ, את השתקן לרהוט, ויהפוך את הסובל לחסין לכאב.” חברת Parke-Davis, 1885

אחד מהמוצרים שלהם אפילו כלל תמיסת קוקאין, יחד עם מזרק, כדי שהקונה יוכל להזריק אותה ישירות לוורידים.

בינתיים, בתרבות הפופולרית, סר ארתור קונן דויל – מחבר שרלוק הולמס – נתן לדמות (הולמס) לקחת קוקאין כדי להיפטר מהשעמום. יכול להיות שזה תרם להבחנות המעמדיות, כשקופסאות סנאף הפכו לסימן של עושר ומעמד.

שימוש בקוקאין היום

קוקאין עדיין לא חוקי, ונדיר שמשתמשים בו במתקנים רפואיים, אבל צורת הפנאי נפוצה במיוחד. ב־2005, העריכו שקוקאין הוא תעשייה של 70 מיליארד דולר בשנה. בשביל קצת פרספקטיבה, זה עולה על סטארבקס.

קוקאין פופולרי מאוד, והוא אחד הסמים הבודדים שנעשה בהם שימוש בכל שכבות החברה. בין אם מישהו באזור בעל הכנסה נמוכה, במעמד הביניים או במעמד הגבוה, השימוש בקוקאין די אחיד.

אחד הדברים הקשים במיוחד לגבי קוקאין בכלכלה של היום הוא כמה הוא מסוכן יותר כיום. לעיתים קרובות מהולים קוקאין בתוספים או בסמים אחרים כדי לתת היי אחר. זה יכול לשנות את תופעות הלוואי משליליות בלבד לקטסטרופליות.

מקורות

• המכון הלאומי לשימוש בסמים

• MedlinePlus