ג'ון גודמן על התמכרות ואלכוהוליזם

ג'ון גודמן אינו זר למסכי הקולנוע. גודמן גילם את דן קונר בסיטקום הטלוויזיה המצליח ”רוזאן”, דיבב בקול החביב של סאלי בזיכיון ”מפלצות בע״מ” של פיקסאר, והופיע בסרטים רבים, בהם וולטר סובצ'ק בסרט של האחים כהן ”הביג לבובסקי”. הפילמוגרפיה שלו מרשימה, אבל אחד הניצחונות היקרים לו ביותר הוא הפיכחון שלו.

שחקן אנונימי

זר בארץ זרה. כשג'ון גודמן היה בן 23, הוא לקח הלוואה מאחיו הגדול (1,000 דולר) ועבר מסנט לואיס, מיזורי, לניו יורק כדי לממש את חלומו להיות שחקן. הוא שכר דירה קטנה עם החברה שלו ליד רובע התיאטרון במנהטן. לגודמן לא היה סוכן ולא קשרים בתעשייה, אז הוא היה מתעורר, מסתובב בעיר הזרה ומחפש אודישנים.

הכסף היה מאוד דחוק. ג'ון גודמן היה עובר ימים בלי ארוחה ראויה, אבל הוא התמיד בזה במשך שנתיים – שרד בעזרת עבודות שונות בברים – עד שסוכנות פרסומות איתרה אותו, ופתאום התחילה לזרום אליו הכנסה קבועה.

בשנות ה-80 הוא הפך לשם מוכר בכל בית, כשהופיע בסיטקום הפריים-טיים ”רוזאן”, ששודר במשך כמעט עשור. מאז, כסף כבר לא היה בעיה; למצוא עבודה כבר לא היה בעיה. אבל העלייה לתהילה לא באה בלי מחירים.

ג'ון גודמן הפך שוב ושוב לנושא בכותרות הצהובונים, וכבר לא יכול היה ללכת ברחובות ניו יורק בלי שאנשים יזהו אותו. זה היה עולם אחר לגמרי בשבילו, ובמידה רבה זה מה שהתחיל את האלכוהוליזם שלו, שבו הוא נאבק במשך 30 השנים הבאות.

פיכח מאז 2007

הרייטינג של ”רוזאן” המשיך לטפס בזמן שג'ון גודמן ומשפחתו גרו בקליפורניה. הפפראצי התכופים והסביבה היו מתישים, וגודמן לא רצה שהתינוקת שלו תגדל באווירה הזאת. ”נמאס לי מהשואו-ביזנס, מהפרסום, מהצהובונים – פשוט נמאס לי,” אמר גודמן. ”רציתי קצת להרחיק אותה, את הבת שלי, מזה” (הגרדיאן).

כתוצאה מזה, ג'ון גודמן העביר את משפחתו מקליפורניה ללואיזיאנה, קרוב יותר להורי אשתו ורחוק מהפרסום. גודמן נזכר שחשב שזה נראה כמו רעיון טוב באותו זמן, אבל

”היו הרבה פעמים שיכולתי לשקוע. לא ממנת יתר, אלא... ובכן... מתאונה.”

ג'ון גודמן פיכח מאז 2007, אחרי 30 שנות מאבק במחלה. זה לא תמיד היה קל: גודמן נזכר בלילות רבים שבהם חלם שהוא מרוקן כוסות ויסקי ואומר לעצמו:

”אני אומר: 'היי, לא צריך לעשות את זה.' ואז אני אומר: 'וואאא, זה בסדר! אתה עושה את זה כל הזמן! אתה גונב שתייה כל הזמן!' ואז אני מתעורר ואומר: 'לא, אני לא.' בהתחלה זה הדאיג. עכשיו זה פשוט מצחיק.”

ככל שהראיון ממשיך, גודמן מדבר על איך חיפש סיפוק מיידי, לא רק בתחתית הכוס, אלא גם בעבודה. הוא סבל מחוסר ביטחון ודאג כל הזמן לשינון השורות.

”...ואני הענשתי את עצמי יותר מכל דבר אחר, ואפילו השתמשתי באנרגיה שלי לא נכון, וזה פשוט עניין של להיות רגוע עם זה, ולדעת ש[השורות] יגיעו, להיות סבלני. זה הפרעת האישיות שלי שאני רוצה הכול עכשיו. אני חייב את זה עכשיו, עכשיו! מר עכשיו! כלומר, אי אפשר לעשות את זה [על הבמה]. זה תהליך.”

בדיוק כמו פיכחון, זה תהליך, והוא לוקח אותו יום אחד בכל פעם. הוא כבר לא מתעכב על חרטות, ספקות ועצבות. למעשה, הוא מושך את עצמו במכוון מהמחשבות האלה, בידיעה שהן יכולות להוביל לנתיב מסוכן. עם המראיינת, אליזבת דיי, הוא תופס את עצמו:

”למה אני מדבר על זה? זה לא יכול לקרות שוב... [זה] דבר כימי, דבר של המוח, אי-שביעות רצון כללית מכול. אני לא רוצה לעשות כלום, שום דבר לא נראה נכון. אני חייב לעשות משהו אחר, אבל אני לא רוצה לעשות שום דבר אחר.”

כשג'ון גודמן מוצא את עצמו שקוע בדיכאון, הוא מעסיק את עצמו בפעילויות אחרות.

”אני רוצה להמשיך ללכת למקומות שיש בהם חיזוק חיובי, כדי לא להגיע למקום שיש בו טריגרים. כי אני לא חושב שמשהו על פני האדמה של אלוהים יכול לעצור אותי אם באמת הייתי רוצה לשתות.” (מנס ג'ורנל)

ג'ון גודמן מצליח להימנע מרוב הטריגרים האלה בבית עם אשתו ומשפחתו, אז כשהוא בחוץ בצילומים או בתיאטרון רחוק מהבית, הוא נעשה חרד.

גודמן, כפי שהצהובונים נוהגים לציין, היה בעבר עם השמנת יתר – בשלב מסוים הוא התקרב ל-400 פאונד. עכשיו, לעומת זאת, כאלכוהוליסט בהחלמה, הוא מבלה את הזמן על האליפטיקל או באיגרוף, ובגובה שישה רגל הוא נראה בערך 250 פאונד; רחוק מהאיש הלא בריא שהיה פעם.

למעשה, הוא אומר שזו הסיבה שהוא נהנה מהתיאטרון, כי זה פעיל פיזית ומחייב אותו לשמור על כושר. עליית המשקל שחקה את המפרקים מעבר לתיקון, ועכשיו, אחרי שני ניתוחי החלפת ברך ואחרי שהפסיק לשתות, ברור שהבריאות שלו בעדיפות.

”אלכוהול הוא אלכוהול. אני אלכוהוליסט. הייתי שותה בכל מקרה. זה פשוט חלק מלהיות אלכוהוליסט – מוצאים כל תירוץ. אבל לגבי הלחץ, חייתי חיים לחוצים. הפכתי אותם ליותר לחוצים בשתייה ובשימוש בסמים, והעסק שבחרתי בו הוא תמיד מותח עצבים... היה איום מתמיד של אבטלה. מסיבה כלשהי, פשוט הכחשתי מה שאני עושה לעצמי. זה נס שמישהו בכלל היה מעסיק אותי, כשמסתכלים עלי. נראיתי כמו התקף לב מהלך.” (מנס הלת')

אולי האיכות המעוררת השראה ביותר אצל ג'ון גודמן היא שהוא לא מתחמק מהאלכוהוליזם שלו. הוא מקבל שזה חלק ממנו, אבל זה חלק שהוא מוכן לוותר עליו.

”לוותר על הרבה מעצמך זה לא באמת כל כך קשה, כשמבינים שמקבלים יותר ממה שמוותרים עליו.”

ג'ון גודמן ממשיך בקריירת משחק יוקרתית והפכפכה, בזמן שהוא חי חיי פיכחון בניו אורלינס עם אשתו והכלבים.